הכותרות הארוכות רוכשות, במקרה של סופרים נורווגים, טעם מיוחד בין הטענה המסחרית לבין כוונת ההשפעה על דעת הקורא. לפחות זה נראה כך באמירות רהוטות למדי לגבי מה שעלילת הרומנים שלו יכולה להציע.
זה כבר קרה עם הנעלמים שטיג לרסון וממשיכיה בסאגת המילניום. וזה חוזר על עצמו במקרה של א ג'ונאס ג'ונאסון כי ברומן האחרון שלו «הסבא שחזר להציל את העולם«, זה רק מסיים את מה שכבר יצירה ספרותית ניכרת שהתחילה עם אותו סבא שביום מרד נעורים של יותר מעשר שנים מאז פרסומו« קפץ מהחלון והמריא״.
בינתיים, עוד רומנים בעלי עניין פרודיה זה מה שניתן לראות כבר מהכותרות המצוינות, תמיד בשירות הסרקסטי, עם נקודת הרהור וביקורת שעולות מיד לאחר הנסחפות בעמוד הראשון.
שם בדוי קקופוני של המחבר יש לו את הכוח הזה להתהפך בכנות על כל סיפור, להעלות את זממו בין היבטים חלומיים או סוריאליסטיים לפעמים, אבל תמיד עם אופק של הומור חומצי על החיים, ההיגיון, התוויות החברתיות, עתיד הציוויליזציה שלנו.
קהל של ניחוחות ספרותיים שפורחים בזכות דמויות שנזרקות תמיד לקבר הפתוח במדרון החיים, ללא חשש מתוצאות, נמסר לגורם זה שנפצע ממוסכמות, שגרה ואף מוות של מישהו שאינו מסוגל להישאר ללא מפחד במסכת הכללית.
הומור נורדי עם האורות והצללים שלו, אולי אקזיסטנציאליזם, אבל תמיד הרפתקאות בעלות משמעות אישית עמוקה על גיבורים שמנצחים אותנו בתנועותיהם הבלתי צפויות תמיד אך נאמנים ללא הרף למהותם.
3 הספרים המומלצים ביותר מאת ג'ונאס ג'ונסון
הסבא שקפץ מהחלון והמריא
סביר להניח שבחור בן 100, שכל הקהילה באה לברך על מאה חייו, אם היה יכול, יקום בהשגחה קלה של הנאספים לרגל יובל המאה שלו וייצא מחורבן מזה. כיזוי חיים עם ריח הסוף והמבטים הידועים של יקיצה.
ולמרות שזה יכול לקרות רק בספרות, כשזה קורה, כולנו בסופו של דבר מחייכים וחוגגים את ההחלטה עמוד אחר עמוד. בואו כולנו ניקח את הרוח. אלן נמלט מהמעון כאילו היה בית סוהר, עקב רשלנות שומריו ודרך חלון שממנו שאר הסבים והסבתות מסתכלים כעת רק על הנצח העומד עליהם.
למקרה הספציפי של בריחתו של אלן עלינו להוסיף את ההסתכלות של ההשגחה עצמה ושל אלוהים עצמו, מאוהב בעניין. כי בבריחה שלו, אלן מוצא דרך של נינוחות לקראת אותם חיים מאולתרים חדשים.
בין האופי ההומוריסטי של העניין, העלילה מתעוררת. אני לא יודע אילו רגשות לאורך כל הדרך ביג פיש, מאת טים ברטון, כמו גם נגיעות של אותו סוריאליזם שחי, ובמקרה של אלן, מוביל אותו דרך זיכרונות מרגעים היסטוריים גדולים שחיים בגוף ראשון.
בהזדמנות זו, ההרפתקה האחרונה שלו לא תגרע משאר חוויותיו. ונהנה מהרפתקה בסגנון האפי האינטנסיבי ביותר, זה של סוף ימינו הבלתי -כבושים.
האישה האנאלפבית שהיתה גאון מספרים
נראה כאילו ג'ונסון תמיד מחפש גיבורים שהיו הגורמים האבודים מכולם. מהסב בן המאה שהתקומם נגד הכל בימיו האחרונים, ועד הפעם, הצעירה השחורה שגדלה באחת השכונות הסטיגמטיות ביותר ביוהנסבורג.
הזוהר, המהות שמשמעותה שבין המטרות האבודות תמיד יש לנו את זיקית התקווה, מגיעה מהיוצאים מן הכלל, מהמקרים שבסופו של דבר מתהפכים מכל סיבה שהיא.
עתידו של נומבקו מאייקי מצביע על חיים אומללים בגטו לא רשמי, אך לנומבקו יש את הזוהר הזה שנגלה בקרוב.
ההסתברות לגאונות נולדת יותר (לפחות כרגע, כל עוד מניפולציה גנטית לא תכתיב אחרת) מהקוביות שמגלגל אלוהים מאשר מרצונו של האדם.
נומבקו מנצלת את התכונות האינטלקטואליות הבולטות שלה ומאפשרת לה להיסחף על ידי צירופי מקרים מצחיקים המובילים אותה אל אותו חלום רחוק מאוד של ההגשמה השלמה ביותר שיכולה להיות לאדם.
הבריון שחלם על מקום בגן עדן
כשנוסחה יצירתית עובדת, לא קל להמשיך את דרך ההצלחה על ידי שפע בה. אבל הדבר של ג'ונסון לא נראה מתוכנן מראש. הספרות שלו זורמת עם אותה נקודת הומור שנולדה בניכור, בסוריאליסטי, ממציאות מקוטעת כדי לגלות מחדש את טבעה.
בהזדמנות זו הכל מתחיל מהרוצח הבלתי רצוי אנדרס שחוזר לרחובות כדי להמשיך בדרכו של הרוע, רק בצורה קבורה יותר כדי לא להכניס את עצמותיו לכלא שוב. באופן המאולתר ביותר, אנדרס יוצר צוות פושע חדש עם שני שותפים נקיים מכתם שיפוטי אך משתוקק לצמיחה כלכלית, הנתעב מקיומם נטול הכל.
העסק החדש שפותח על ידי שלושתם עובד מצוין, כך שנראה שהכומר יכול להשתחרר מהטפת שקריו ופקידת הקבלה האפורה במלון סוער יכולה לחשוב מחדש על מטרות חדשות.
עד שאנדרס יראה את האור, את דרכו האמיתית לקראת אמונה שלא מאפשרת לו להמשיך לעשות רע. הבעיה היא ששני חבריו אינם מוכנים לתת לישוע המשיח או לאלוהים עצמו לקחת מהם את המנהיג שלהם.
רומן רוויזיוניסטי בזמנים של דת, הפרדוקסים שלה, הפערים שלה, אבל תמיד בסרקזם, עם הומור שפרוז על הכל ועם נקודה קריטית מהותית לתקופה בה אנו חיים.
ספרים מומלצים נוספים מאת ג'ונאס ג'ונסון
מגדת העתידות והאידיוט
האפוקליפסה אף פעם לא מבינה אותנו לגמרי. כבר ראינו משהו כזה בסרט "אל תרים את מבטו", עם דיקפריו y ג'ניפר לורנס. העניין הוא שאפשר לגשת לסוף העולם גם בהומור. כי זה מה שיש, או מה שיכול להיות. ומדענים הם אז דוברי דין שלא במקומם שאיש לא שם לב אליהם.
לפיכך, בסיפור הקיצוטי הזה הוא עובר רגעים של ודאות הזויה. איפה הקונספירציות מסתכלות על המציאות היחידה של מה שיכול לקרות לכולנו ואיך להתמודד איתה בצורה הטובה ביותר, בצחוק טוב...
פטרה, אסטרופיזיקאית אוטודידקטית, חישבה שהאטמוספירה תקרוס תוך שבועות, ותסיים את העולם כפי שאנו מכירים אותו.
עם זאת, היא לא תצטרך לשאת את החדשות הנוראיות האלה לבד לאורך זמן. הגורל מתערב ומציב אותה במסלולם של זוג בני לוויה לא סבירים: יוהאן, אדם שיושרו האינטלקטואלי מואפל בעיקר על ידי כישוריו הקולינריים, ואגנס, אלמנה בת שבעים וחמש שעשתה הון מתחזה ל אישה צעירה משפיעה ברשתות חברתיות.
בתקווה להפוך את העולם למקום הוגן יותר, פטרה, יוהאן ואגנס יוצאים להרפתקה מטורפת שתיקח אותם מבתיהם בשוודיה, ברחבי אירופה, ליעדם: רומא.
זה זהב טהור. הילדה שהצילה את מלך שוודיה היא קריאה טובה. אני לא מצליח להניח את זה. אבל לפעמים אני מפסיק עם שאלות עמוקות. האם הוא צודק בכך שבות' היה אדם משכיל, ווסטר היה גזען באמת מחויב. הספר מציג תיאוריה אפלה שקשה להתעלם ממנה. ושאלות שציבור הקוראים מפחד לשאול. מה הייתה ההשפעה של שלטון המיעוט הלבן על השחורים מדרום אפריקה. ככל שהסיפור מתפתח, אנו רואים את המחבר משתמש בהומור כדי להתייחס לשאלות הבולטות הללו. שאלות שהעולם לא מעז להתייחס אליהן, מכיוון שהוא מראה את הצבעים האמיתיים שלנו. החיה האנושית היא פראית ופראית היא נשארת, למרות כל ההתקדמות במדע. מי יגיד לקיסר הפומפוזי שאין לו בגדים.