הקסם הדיסקרטי אך המגנטי של האבן משרת אותה בצורה מושלמת כך שסגולותיה הפרשניות מגיעות בסופו של דבר לממדים קוסמיים. הדמות חייבת תמיד להכפיל את המבצע, משהו כמו הבובה שמסוגלת להשכיח מאיתנו לחלוטין את דובר הגחון. אמה סטון היא אף פעם לא אמה סטון, מהשנייה הראשונה שהיא מופיעה על המסך בתחפושת ה-x החדשה שלה.
אפילו שהאוסקר הראוי לה כשחקנית מובילה, לא פחות, היא לא במקרה אותה שחקנית שהקהל הרחב מיד מעורר כאחת השחקניות הגדולות של הרגע. לזה אני מתכוון בשיקול הדעת שלו שמשחק לטובתו. ההצלחה הגדולה שלו אם כן היא לשכנע את הצופה שהם ראו את מיה בלה לה לנד או אפילו את וויצ'יטה המצחיקה מ- Zombieland. תהילה נשארת עבור הדמויות שלה ועבורה הסיפוק מעבודה מצוינת תמיד.
3 הסרטים המומלצים ביותר של אמה סטון
La La Land
זמין פה:במקרה של ריאן גוסלינג כבר חשפתי את הסרט הזה בתור הטוב ביותר בקריירה שלו. אותו דבר לגבי אמה. הבזקים של רוך, מלנכוליה, עצב וקצת תקווה. הילה של מה שהגורל מוחק מחיינו בגלל מה שחיים רק בהזדמנות הראשונה, ללא אפשרות חזרה או תיקון...
למי לא הייתה אותה אהבה כושלת בגלל הנסיבות? או גרוע מכך, למי לא חנתה את האהבה הזאת בגלל ההחלטות שהפרידו בינינו? בלה לה לנד, עם מנגינה קלה וקלה של פסנתר שנשארת מתמשכת במצפוננו, אנו מתקדמים בסיפור אהבה שהכי קטוע על ידי האינרציה ההיא שמפרידה בין חצי תפוזים.
עוד סיפור אהבה אחד, כן. אבל הנקודה הייתה להפוך את הסרט הזה לסיפור האהבה המהותי. על זה מדובר בסרטים או ברומנים. וניתן לומר שלה לה לנד מפריזה את התפיסה הטרנסצנדנטית הרועה את הנפש בכל הנוגע לאהבה. אין דרך חזרה לחובבי סרטים. יש רק מפגש מזדמן אחד שמשהה את הזמן לכמה שניות, שמשחזר זיכרונות שכבר אי אפשר להתממש עם ההיזכרות המוזרה שיש לחוש השמיעה, מהמוזיקה שמלווה את ימינו בצירוף מקרים של שיר שליווה את שלנו. נוֹעַר.
זה אומר הרבה, או לא, שסרט מחזיר אותנו לימי היין והורדים שבהם לאהוב היה לחיות באהבה מהפיזיולוגי לרוחני. לה לה לנד עומדת להוביל אותנו חזרה לימינו הטובים הודות למבטים הפשוטים של ריאן גוסלינג ואמה סטון, זוג בלתי נשכח.
העובדה שאנו מסתכלים על מחזמר משרתת עוד יותר את הכוונה לספר סיפור אהבה גדול. כשם שאופרה מובילה לאפוס, המחזמר הזה לוקח את שגרת החיים של הדמויות שלו לרמה אחרת.
קרב המינים
זמין פה:מכיוון שהומור הוא תמיד ז'אנר "מינורי", לפחות מול שיקול פרשני קפדני, אמה סטון תמיד מזדהה עם צחוק לקראת השחרור מהרעש. שהעניין מתמקד באירוע ספורטיבי מוזר מתחילת שנות ה-70 שסידר את הגבר מול האישה עם עניין סקסיסטי חולני יותר מעוד מושג השוואתי, כי הוא נתן גם למשהו אחר, להרבה יותר. כי באותם ימים לא ניתן היה להניח שום תבוסה באופן טבעי...
כרוניקה של היריבות הקיימת בין הטניסאי לשעבר בן ה-55, בובי ריגס, לבין יריבו בן ה-29, הטניסאית הכריזמטית בילי ג'ין קינג, שהתמודדו זה מול זה במשחק אגדי ב-1973. ואז רציתי לדעת אם טניסאית מקצוענית יכולה באמת לנצח גבר (אפילו מקצוען לשעבר), אירוע שמשך יותר מ-50 מיליון אמריקאים והוגדר כ"קרב המינים".
משרתות וגברות
זמין פה:מהחשבונית הקטנה, תמיד בהתחשב במה שיכול להיות קטן עבור משהו שנעשה בהוליווד, אמה סטון העלתה את התסריט הזה של הרומן לרמה אחרת. כי בחיפוש אחר סוג כזה של גיור אליו מתחייב השחקן בהופעה עם גוונים סוציולוגיים, אמה זכתה רבות ביכולתה לשדר טבעיות בשילוב עם רגישות שמחלחלת.
מתרחשת במיסיסיפי של שנות ה-XNUMX, החברה אמה סטון מתחפשת לסקיטר, צעירה דרום אמריקאית שחוזרת מהקולג' עם חלומות להיות סופרת. עד מהרה היא מחוללת מהפכה בתושבי העיר, כשהיא מחליטה לראיין נשים שחורות שבילו את חייהן בטיפול במשפחות באזור והיא תתעמת עם הנשים הלבנות שאחראיות עליהן, תפתח סכסוך חברתי שיחולל מהפכה חזון הדברים.
למרות הסכנה שזה עלול להוות עבור חבריה הוותיקים של סקיטר, שיתוף הפעולה בינה לבין אייבילין, עוזרת הבית של חברתה הטובה ביותר, נמשך, ובקרוב נשים נוספות יחליטו לספר את סיפוריהן.