כאשר מציינים מישהו מפלגים מנוגדים, סביר להניח שלאדם זה יש אמת בטוחה יותר משני הצדדים האחרים. דברים בעלי נטייה לקיטוב. ביקורת על פושרנות אידיאולוגית או על שווי משקל, כמו שאומרים עכשיו. ובכל זאת, כמו תמיד, סגולה עדיין באמצע.
אחד המקרים המייצגים ביותר של הצבעה עיוורת זו הוא המקרה של הסופר ארנסט יונגר. אולי האמונות הפוליטיות שלו והפילוסופיה שלו זזו יותר מאלו של אחרים כשהגיע הזמן לקחת צד, כשהיטלר התחיל להפחיד באמת ... ושג'ונגר היה במקרה אחד מהלאומנים הגרמנים הפופולריים ביותר כרגע.
להיות במקומה ברגע הגרוע ביותר ברמה הפרגמטית לעצמו. כשהגיעו רעידות האדמה הראשונות של מלחמת העולם השנייה, ג'ונגר יצא במיוחד מהפורום. וכמובן שהשמאל תמיד ראה בו אויב והחלק השמרני הרהר בו בעריקתו הצנומה, התבטא יותר מכל ביצירותיו עד להתפטרותו כקצין צבא בשנת 1944. במילים אחרות, בסופו של דבר הוא היה מסריח על ידי כל אחד במדינה שלו.
אבל הבלוג הזה עוסק בספרות ועל זה, יונגר גם כתב עמודים מבריקים ברומנים שלו בנוסף לספרי היסטוריה או חיבורים אחרים.. סחוט באפוס אך גם מוקדש למשימה של לספר על חומרת תקופתו באירופה המוצלת, שלא הסתיימה בסופת מלחמה אחת וכבר הייתה באחרת, מחבר זה משלים בדרך כלשהי את גאון גרמני גדול תומאס מאן. זה לא שהוא בשיאו, אבל הוא מספק את החזון הזה במקביל, מבלי להגיע לרמות המשמעות של מאן אלא עם התרגיל הזה בהתקרבות לנרטיב מלחמה שמעולם לא היה קרוב כל כך, או כמה סיפורים אחרים שסיפורים נפלאים על הפוליטיקה של אותם תקופות בין המלחמות.
שלושת הספרים המומלצים של ארנסט יונגר
על צוקי השיש
עם חלוף הזמן כמה עבודות רוכשות את הממד המתאים. ודווקא זאת, אופורטוניזם בין קסום לדייק של הפילוסוף העומד במשימה לחזות את נתיבי סביבתו החברתית והפוליטית, גולש אל תוך יצירה אלגורית זו המצביעה על הדיסטופיה העומדת להתממש.
שפורסם בשנת 1939 ממש בתחילת מלחמת העולם השנייה, יש להניח שהוא התממש זמן רב לפני תוצאת המלחמה. נכון שהניסיון המסוים של המחבר במלחמה הגדולה שדמם בעבר את אירופה למוות, השלים את היכולת לנחש את האסון.
ושהרומן עצמו יכול להתחפש בצורה מושלמת במטאפורה שלו, במיקומו הלא מדויק בארץ שנקרא לה מרינה. המספר ואלו שנותרו ממשפחתו חיים שם לאחר עימות שבסופו הפריד ביניהם. השלום, למרות המלחמה הקודמת, אינו מצביע על פתרון סופי. האיום לא פוסק מחושך היער ליד המצוקים, שם תמיד מסתדר הריינג'ר.
סוג של מיליציה השייכת לריינג'ר הזה נחוש להרוס את תושבי לה מרינה. וראה מה שנראה, רק הסכסוך הגלוי יכול לשים קץ להתעללויות ופשעיו של הדיקטטור שהגיע מאותם מקומות אפלים מכוסים בעצי ענק בהם האור בקושי חודר.
סופות של פלדה
לפני שהשני היה הראשון. ואז היא נקראה המלחמה הגדולה. חצי אירופה ראתה כיצד הצעירים שלה נספים בחזית שבה נמצאו פלגים שאיחדו קבוצות גדולות של מדינות.
בין הנערים שנשלחו להרוג או להיהרג, היה ארנסט בן ה -19 שאסף חוויות שנאספו לבסוף בשנת 1920 להנאתן ולתהילתן של הלאומנים הנחרצים ביותר כמו היטלר עצמו.
ארנסט הפך אז לסוג כזה של התייחסות לאותם לאומנים והניח את היסודות לעתידו בצבא. דפים מוכתמים בין דם החיילים לגוון האפוס.
סיפורים שעברו דרך תעלות או בתי חולים. מנקודת מבט מעט מקאבית, אפשר לראות בספר זה יצירה יזמית לחיילים המוכנים להיצמד לאידיאל ההרס. אף שהוא נחשב מהיבט קר ואנליטי יותר, הסיפור הוא אחד מהדוגמאות הגדולות ביותר של ספרות ולא לוחמה, של המלחמה עצמה.
יצירה שאינה פטורה מעוצמת נעוריו של המחבר, אולי מסוגלת לאדמיין או לפחות לשנות חלק מהאירועים אך תמיד נאמנה להשפעה הסופית של האסון האנושי.
המארב
אחד מאותם מאמרים מתוחכמים אך שבהם, לאחר קריאה נינוחה, נראית כוונה משתנה של הפרט.
לאחר שחי במלחמות והתמודד עם אידיאולוגיות מנקודות מבט שונות, ג'ונגר במקרה הוא אותו הוגה יסוד, אולי יחד עם אחרים כמו אורווללקראת השחרור מהדיסטופיה, היבט של העתיד שעובר דרך ניכור ופחד מהחופש של עצמך. על מנת להיות אינדיבידואל חברתי, בני אדם זקוקים להנחיות אתיות ולהפניות. הבעיה היא מי מסמן אותם או מי יודע איך להשתמש בהם לטובת עצמם.
לרוע המזל, החכמים ביותר תמיד היו השאפתנים ביותר. והשאיפה בסופו של דבר מוציאה את הגרוע מכל. הקריאה הזו למארב, שנמלטת ומתכופפת מחכה לרגע הנכון, נכתבת מהרוגע שאחרי האסון, בין ההריסות של גרמניה המובסת וגם מוכה בהפרדה בין מזרח למערב, הנמלטת ומתכופפת ומחכה לרגע המתאים.
כשהזמנים קשים. הצדקת עוול היא לא דבר כל כך קשה לביצוע, זה דורש מינימום תקווה שלא תיענש שוב, וגם שאתה עצמך תתפוס את מקומם של הסובלים מעוול.
