3 סרטי ג'וני דפ המובילים

דמותו הפרשנית של ג'וני דפ קשורה קשר הדוק לא טים ברטון שידע להעביר תמונה ומתנה להגדרות הפנטסטיות שלו לכיוון הגותי. כמובן שמעבר לזיווג הזה אנחנו מוצאים סרטים נוספים שבזכותם הצליח "חואניטו פרופונדו" לחצוב קריירה לקראת פסגת הכוכבות ההוליוודית.

פילמוגרפיה בעלת השלכה גדולה שבה ג'וני שילב את הוו הארוטי החגיגי שאין להכחיש בו של הילד עם הבעה מלנכולית, עם תצוגה של סגולות זיקיות, מהנינוחות ביותר ועד ההיסטוריוניות.

דפ נולד באוונסבורו, קנטקי, ועבר ללוס אנג'לס כאדם צעיר כדי להמשיך בקריירת משחק. הוא החל את הקריירה שלו בטלוויזיה, והופיע בתוכניות כמו 21 Jump Street ו-Chiers. תפקידו הקולנועי הגדול הראשון היה בסרטו של טים ברטון אדוארד מספריים. מאז הוא הופיע במגוון רחב של סרטים, משוברי קופות ועד סרטים עצמאיים.

דפ ידוע בזכות הרבגוניות שלו כשחקן וביכולתו לגלם מגוון רחב של דמויות. הוא ידוע גם בסגנונו האישי הייחודי, הכולל את שיערו הארוך והתלבושות המוזרות.

3 הסרטים המומלצים ביותר של ג'וני דיפ

אדוארד מספריים

זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:

יש לי ספקות מיוחדים לגבי הסרט הראשון של ג'וני דפ. אבל זה שהקפדנות של התפקיד הזה שהופכת אותו לישות מעולם אחר מגיעה לכולנו כמשהו בל יימחה. ערבוב בין פינוקיו ופרנקנשטיין שרק השחקן הזה יכול היה להתממש עם הפרצות בין האדם להומנואיד כספק קיומי מהפנטסטי לחלוטין.

ובנוסף, הסרט הזה המתרחש בעולם מקביל, אבל על גבול כל המציאות שלנו מההיפרבולית, עמוסה בצבע ואפלה ללא דרך ביניים, מגיע אלינו באותה רוך כמו אותו ילד מגולף בעץ וחוסר השקט של המפלצת שהאחרים באים בהשרצה.

לעולמו של אדוארד מספריים יש חסרונות של האב שסוף סוף לא יכול היה לתת לו את הידיים כדי להיות נורמלי לחלוטין. והכל מצביע על מגע, על היכולת לגעת בעצמנו כדי לשדר אנושיות שאחרת היא מרחק חד ובלתי ניתן לגישור.

למרות זאת, גם בלי שידיו חתכו סופית בין אצבעותיו החדות, אדוארדו מצליח לפרקים להעביר את האמנות שלו לעולם כאופציה האחרונה להרגיש קרוב יותר לאנושות. רק שבסופו של דבר כמעט אף אחד לא יכול להניח את קיומו כרגיל, מלבד הילדים, שעדיין מסוגלים למצוא את נשמתם מאחורי הנוכחות המרהיבה של אדוארדו.

את מי אהב גילברט ענבים?

זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:

וירטואוזיות פרשנית בו זמנית בין דפ לדיקפריו. מי עדיף להציע מערכת יחסים אחווה נתונה לחרדה מהנסיבות הגרועות ביותר. דיקפריו ללא ספק מצטיין בגילומו של הילד האוטיסט. אבל לא פחות מתעלה הוא חוסר האנוכיות שנעשה מבשר אחיו.

כי גילברט, בצעירותו הרכה, צריך לדאוג לאחיו הקטן בכל פעם שאמו לא מסוגלת לזוז מהמיטה. וכל השאר מתפוגג. הוא לא יכול לקבל חיים, ולא אהבה, ולא לחשוב לחפש חיים מעבר לעיירה אנדורה.

בין חוסרים לבלתי אפשרי, כעת מתמקדים רק בג'ילברט, אנו רואים שקצב הרכבות עוברות, הנחה של תבוסה חיונית לפעמים עם שכנוע מלא במסירות לטיפול באחיו, אבל לפעמים כעונש בלתי נסבל עבור ילד עם חלומות ורצונות...

אנדורה היא כלא, אבל גם המקום היחיד שגילברט יכול להשתייך אליו. עולמם הוא בית רעוע, אמא נצמדת למיטה ואח שגר גם הוא באיזה מקום נידח בעיירה הקטנה ההיא שבה המעבר הזה מכלום מקרב אותנו לתהומות וגם לרגעים מבריקים של חיים מרגשים וזועמים.

סליפי הולו

זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:

יותר של פנטזיה אפלה כך שג'וני הופך לשרלוק הולמס בדרכו שלו. קוראים לו Ichabod Crane ובסביבות שחר המאה ה-XNUMX הוא קיבל משימה בעיירה נידחת בניו יורק הכי מרושעת.

נראה ששם המקום כבר אומר הכל "סליפי הולו". חור שממנו מגיע יצור ערוף מהגיהנום, כדי ליישב את החשבונות הממתינים של מי שמנהל אותו בכוח הגולגולת שלו בידיו.

סרט עם הטעם הזה של אימה גותית שיותר ממפחיד את הפלא לתפאורה שלו. טיעון שיש בו גם פירור להעביר חשד מאחד לשני תושבי המקום. ולסיים התנתקות עם טוויסט מאוד משטרתי.

פוסט דרג

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.