פידד בונט הוא כבר ותיק מפורסם, יחד עם לורה רסטרו, מאת שפע של מספרים קולומביאנים בסדר גודל ראשון בספרות ההיספאנית. כי בעקבותיו אנו מוצאים פילאר קווינטנה או המפתיע שרה ג'רמילו. בכל המקרים מדובר בקריינים ידועים שמתעלים מז'אנרים. ספרות נשית מקולומביה המיושמת על הסגנון ועל הברק האסתטי שלו. ספרות שבסופו של דבר הופכת את העלילה לפעולה עצמה, ובכך משפרת מאוד את הרקע האמנותי וההומניסטי על האפקטיביות של המגמות הנרטיביות הפופולריות ביותר.
במקרה של פיאדד בונט, עם הרקע הספרותי המשתנה שלה בין נרטיב, שירה ותיאטרון, נוכל ליהנות מרומנים שהם וידויים על תרחישים שהם שולחנות שבהם הדמויות מכריזות בדיאלוגים עסיסיים או גם בשיחות סולו.
3 הספרים המומלצים המובילים מאת פידד בונט
מה שאין לו שם
לפעמים יש צורך בגירוש שדים, סובלימציה, חוסן שחור-על-לבן... כי אחרת השתיקה הייתה לוקחת הכל. את היעדרויות הכי גרועות גיליתי בזמנו ב"שעת הסגול" מאת סרג'יו דל מולינו. כאן מתייחס פיאדד לאותו אובדן, שעם זאת תמיד שונה, על אחת כמה וכמה אם הפרידה היא יציאה מהסצנה מחוץ לתסריט שנקבע מראש.
עד לאן הספרות יכולה להגיע? בספר זה המוקדש לחייו ולמותו של בנה דניאל, פידד בונט מגיעה במילים למקומות הקיום הקיצוניים ביותר.
טבעיות ומוזרות מתקיימים במקביל בדפי הספר הזה בדיוק כפי שיובש האינטליגנציה והפעימה העזה ביותר של הרגש מתקיימים במקביל במבטו. חיפוש תשובות הוא רק דרך לשאול שאלות. זוהי גם דרך להמשיך לטפל בילדך מעבר למוות. ספרות גדולה הופכת את ההיסטוריה האישית לחוויה אנושית קולקטיבית. לכן ספר זה מדבר על השבריריות של כל חיים ועל הצורך להמשיך לחיות.
מה לעשות עם החלקים האלה
חואקין סבינה כבר אמר שאהבה היא המשחק שבו זוג עיוורים משחקים זה בזה. ועוד יותר מכך ככל שחולפות השנים, נוכל להוסיף כל הערה המבוססת על הרהור פשוט של אהבות מסוימות שעלו על שרטון, תקועים בשכחה.
בגיל שישים וארבע, אמיליה עומדת בפני שיפוץ המטבח שלה. בעלה החליט לבד והיא, שרק רוצה להיות בשקט עם הספרים שלה, מרגישה שאינה מסוגלת להתאפק. בונט מתחילה מהעובדה היומיומית והבנאלית הזו, כדי לבנות דיוקן של חוסר שביעות רצון השלווה והמסוכנת, ושל נשים הנתונות לפינה בסוגים שונים מאוד של התעללות ושתיקה. חלוף הזמן, הצטברותו ומשקלו, הג'נטריפיקציה והזיקנה (שלנו ושל אחרים), וחוסר האפשרות להכיר באמת את הסובבים אותנו מחלחלים ברומן הזה כדי לאלץ אותנו להסתכל היכן, לעתים קרובות, איננו רוצים להסתכל: לתוך מה שאנחנו באמת.
יוקרת היופי
המתנה, ההון, הכוכב אחרי הכל. חסד בכל ביטוייה. יש היבטים שלא מעובדים אבל גם הולכים לאיבוד. זה רק עניין של זמן. רק הזמן שממתין לנקמה הוא האסונות הגרועים ביותר. רק דמיון ויצירתיות יכולים אז להציל את ה"פחות ברי מזל" שבטווח הארוך הם המנצחים.
בסיפור מרגש זה, "אוטוביוגרפיה כוזבת" לדברי המחברת, ילדה שנולדה בחברה שיש לה הערכה עצומה ליופי מגלה שהיא נחשבת למכוערת. בעוד שדת, מחלה, אהבה ומוות יוצאים מתוך מציאות אולי מרה יותר ממה שהיא דמיינה, הגיבורה מצליחה להתגבר על התפיסה המוקדמת הזו בזכות עידוד המילים ומרד מולד ומלא דמיון.
מה גרם לי להיות לא ראוי להיות נאהב? הדבר הראשון שעלה לי היה להסתכל על עצמי במראה. מה שראיתי היה מוכר לגמרי: ילדה רגילה, עם אף שטוח ומצח רחב מאוד. עשיתי את התרגיל של לחזור לאפס, לעשות את הידע שלי טאבולה ראסה, כפי שהטיף דקארט, להתעלם ממני. לא היה לי קל. ניסיתי אז לתפוס את עצמי. לפי כינויי האחים שלי בריבים: וכן, היא הייתה שמנמנה, כן, היא שמנה. הפה שלי היה לב זעיר, עיניי זוג חריצים מוארים. כן, היא הייתה מכוערת.
אימת הילדות, החינוך הקפדני, תהליך הלמידה, הופעת הספרות, התמורות של הגוף, היציאה מבית המשפחה ומכשולי האהבה מסופר על ידי גיבור הסיפור הזה בגאווה רגשית וכנה. זהו רומן מלא בהומור ובליריות ללא דופי האופיינית לפרוזה של אחד הסופרים הקולומביאנים הבולטים בימינו.
