אם היה סופר בספרד עם טעם ראוי לציון רומן קצר ככלי נרטיבי שהיה פרננדו מריאס. רצון להפשיט את היצירה כדי להפשיט ממנה את המלאכותי ולהציע כבר מהמחווה הראשונה של הגיבור או הסצנה הראשונה אליה אנו נכנסים עם אי הנוחות של האירועים שגולשים עלינו.
אין לזה שום קשר לרפרוף של הסיפור, למצע הזה שבו מה שמסופר יכול להיות פחות או יותר דינמי, מדובר בהערכת התיאור לצייר מכחול במקום להתעמק בפרטים.
ברור שגם ייעודו של המחבר כתסריטאי מצדיק את הווירטואוזיות הסינתטית הזו ברבות מיצירותיו. מהטקסט לתמונה, בין אם על המסך ובין אם דרך הדמיון המשוחרר של כל קורא. העניין הוא שבפרננדו מאריאס אנחנו נהנים מרומנים לעשות למסע למרחקים בינוניים שהופך במקביל למסע גדול לעומק הקיום של דמויותיו.
ובפעם הראשונה שפרננדו החליט לעשות רומן ארוך יותר, הוא לקח את פרס נדאל על הרומן. דברים של טעם לספרות במידה הפשוטה והפשוטה המייצרת סיפוק אישי מבלי להיכנע לגורמים אבודים וחסרי פרי אחרים של כתיבה לגלריה...
3 הרומנים המומלצים המובילים מאת פרננדו מאריאס
אני אמות הלילה
באותו האופן שבו כרוניקה של מוות ידועה שופעת את העובדות הידועות, מפרקת את המציאות שקדמה למוות ובעקבותיה על ידי נקמה, עבודה זו עוסקת בגישה בין הפנטסטי, האונירי והמרושע בקפדנות, תוכנית מופתית ל הנקמה שתעורר צחוק של סיפוק מעבר.
התאבדתי לפני שש עשרה שנה... כך מתחיל הלילה אמות, רומן בלתי ניתן לסיווג בו מסופר נקמה קפדנית ונוראה שלוקח את כל הזמן הזה, שש עשרה שנים, להשלים.
בצורה אפיסולית, הוא מכיל את המכתב שנבל מתוחכם, קורמן, שולח לדלמר, השוטר שעצר ונעל אותו. לאחר תכנון הכל בתאו, קורמן לוקח את חייו, אבל מותו הוא בדיוק מה שמניע את המנגנון המורכב.
יַעַד? לגרום לדלמר, לאחר ניסיון מחושב מאוד, להתאבד שש עשרה שנים מאוחר יותר. קורא יקר: בידיך ספר מקולל, אולי המוזר ביותר בספרות הספרדית העכשווית, מרתק כקסם וכואב כבגידה, שעמודיו מפרטים את פעולת La Corporación, היום אגדה אורבנית פולחנית, שגווני המציאות שלה הם ללא הרף. מתרחב.
האי של האב
שינוי של שלישי. וזה שעבודה לדבר על אב יכולה להיות תנ"ך, על הקטעים המזעזעים שלה ותורותיה ללא דוגמה. הקווים העקומים של אב בהחלט אינם ניתנים לבירור לא לפני או אחרי הישארותו בעולם עם זיכרונו הפשוט וספר כעדות.
כשהיה קטן, אביו טייל בים העולם במשך חודשים ארוכים. יום אחד הוא הופיע בדלת ביתו של בילבאו. הילד לא הכיר אותו. "מי זה האיש הזה?" הוא שאל.
באמצע הדרך בין זיכרון לפנטזיה, ספר זה עולה לאחר מותו של ליאונרדו מאריאס, כאשר בנו פרננדו מניח לעצמו להיסחף בכתיבה כחלופה לאבל ומתעמק ללא מורא בכל פינה בעצמו וביחסיו. עם הדמות הבלתי ניתנת להשגה שהיא האב המלח בעיני הילד, המתבגר, הצעיר שהיה והאדם שהוא היום.
אב ובנו יוצאים אל נוף הילדות וחסרונותיו, אל הקסם המוקדם מהספרות והקולנוע; מסלול מאוכלס בשודדי ים ובריונים, בפחדים ובאגדות, בנוכחות של גיבור מסתורי שהופך לרפרנס חיוני.
בחופש שבו הוא מגולל את המסע הזה, פרננדו מאריאס מוצא את האיזון בין נוסטלגיה למימוש, בין פחד וודאות. מחווה לספרות ולקולנוע שבה היא פורסת דרכים רבות של קריינות.
לשרוף את הספר הזה
"שרפו אותך עם רומן שלי בידיים שלך. לכן אני כותב את הספר הזה. עד אותו רגע לא חשבתי שאספר את הסיפור שלנו. הצלחתי להשלים עם הדרך הארוכה לסופך, שלפעמים, אני לא יודע אם אני מעז לומר את זה, כל כך רציתי לבוא, ולתאר את החוויה הקשה שמעל הכל הייתה שלך הייתה נראית. כמו כפירה. אבל אז נודע לי שנשרפת עם הרומן בידיים ושם, ללא תמורה או רחמים, הספר הזה נולד.
אני זוכר ואתה מת. לא יכולנו לדמיין את יום החיבוק הראשון שנוביל כל כך מאוחר יותר בדיאלוג הזה". סיפור אמיתי על אהבה, מוות ועקירה שהחל במדריד בשנות השמונים ומסתיים היום. אוטוביוגרפי, ספקולטיבי, אלכוהולי, ספקטרלי. אף אחד לא מי שחלם שהוא יהיה.
