חברות ללא טריוויה, ללא תחבולה. מעטים מאיתנו יכולים לספור חברים על אצבעות יד אחת, בתפיסה העמוקה ביותר של חברות, במשמעותה נקייה מכל עניין ומחוזקת מהתמודדות. בקיצור, החיבה מעבר לכל קשר אחר שממנו יוצאת איזושהי הדדיות.
מה שמסופר לנו בספר זה בין פייטרו לברונו מחזיר אותנו למהות מי שהיינו, לאותה ידידות שלפעמים ניתקנו, לאותם קשרים שאנו קושרים אפילו בדם.
התבגרות לא חייבת תמיד להיות נטישת גן עדן. כל עוד אתה מסוגל לשמור על זה או על החברים שאיתם נעלת את החיבה הבלתי נשברת הזו, אתה יכול להתבגר עם ילדותך שראתה אותך עוזב.
קריאה רגשית וטרנסצנדנטלית, הבנה לא עמוקה אך קלה של קסם הגורל שבא והולך, הטוען לך כחלק מאדם אחר ורק איתו אתה מוצא שוב משמעות כשאתה משוטט בעולם.
פייטרו עושה את דרכו בין ערים, מזייף אחד מאותם הון שזכו בעבודה קשה ובעיקשות. ברונו נשאר בין הרי הדולומיטים. אבל שניהם יודעים ששם, בין פסגות גבוהות, כרי דשא נרחבים וערוצים עמוקים, הם הפסיקו לחכות שהם יחלקו עם אלוהים או עם כל אחד את הערכתם לגבי העבר והעתיד, על הורים, על אהבה, על האשמה. וחלומות המושגים מתוך השאיפה שנראית כה גדולה או מההערצה הפשוטה של הסלעים הקדומים הגדולים שמגמדים את כל מה שאדם יכול לשאוף אליו.
רומן שעושה את דרכו ברחבי העולם כמו הד שאי אפשר לכבות בין הרים.
אתה יכול לקנות את הספר שמונה ההרים, הרומן המפתיע של פאולו קוגנטי, כאן: