הוואנה הייתה עיר שבה נראה שדבר לא השתנה, למעט האנשים שבאו והלכו במהלך החיים הטבעי. עיר כאילו מעוגנת על מחטי הזמן, כאילו נתונה לקצב הדבש של המוזיקה המסורתית שלה. ושם ז'ואן דל מונטה נע כמו דג במים, עם הופעותיו הנצחיות בבית הקפה בואנה ויסטה.
דון פואגו, שנקרא על שם יכולתו להפעיל את קהל הלקוחות בקולו המתוק והרציני, מגלה יום אחד שהעיר פתאום נראית נחושה לשנות, להפסיק להיות תמיד אותו דבר, להפסיק לשמור את הזמן כלוא בין בתיהם הקולוניאליים, ומרתפיו. קנטינות ורכביה מהמאה העשרים.
הכל קורה לאט בהוואנה, אפילו עצב וייאוש. דון פואגו נעקר לרחובות, ללא הזדמנויות חדשות לשיר למעט חבריו החדשים באומללות.
עד שהוא פוגש את מיינסי. דון פואגו יודע שהוא זקן, יותר מתמיד עכשיו כשהוא מתכחש לרחוב. אבל מיינסי היא נערה צעירה שמעירה אותו מעייפותו הנגרמת מנסיבות. הילדה מחפשת הזדמנות והוא רוצה לעזור לה. חואן דל מונטה מרגיש שהאש שלו נולדת שוב ...
אבל למאינסי יש את הקצוות המיוחדים שלה, השקעים שבהם היא מכילה את סודות אישיותו הנודדת. היא ודון פואגו יובילו אותנו ברחובות המרוצפים של הוואנה, בין אור הקריביים ובין צללי קובה במעבר. סיפור על חלומות וכמיהות, של ניגודים בין תחושת המוסיקה הוויטליסטית לבין הצללים של כמה תושבים שמטביעים את עצבם מתחת למים הכחולים והצלולים של האוקיינוס.
אתה יכול לקנות את הספר אלוהים לא גר בהוואנה, הרומן החדש של הסופרת האלג'ירית עם שם בדוי יסמינה חדרה, כאן:
הערה אחת על "אלוהים אינו גר בהוואנה, מאת יסמינה חדרה"