השקט של הצ'יצ'ה לפני המלחמה הגדולה. החברה האזרחית היא האחרונה להבין שמצב זה של נורמליות כפויה הוא חלק מהשהייה של מלחמה שעומדת להתבטא. על אחת כמה וכמה כאשר ציפתה להם מלחמת המלחמות, אותו עימות ראשון שעמד מול כל מעצמות העולם הגדולות באותה תקופה. הבורות על מה שעתיד לבוא הזמינה את החיים להמשיך להתרחש כאילו כלום, אבל עם היבט של תיאטרליות מיוחדת למתבונן החיצוני שקורא את הסיפור הקסום הזה מאת הלן סימונסון.
כי כקוראים, התבוננות בסיפור הזה היא לאינטואציה של תחושות מוזרות של האהבה הראשונה והאחרונה, במערכה אחת, או הרעיון של הליכה אחרונה הנראית כשגרה הפשוטה ביותר.
עברנו לעיר המקסימה Rye, באזור שליו בדרום אנגליה, מול חופי צרפת, שם יתגלו כמה מהעימותים הגדולים ביותר של הימים שהגיעו לסיפור הזה, כמו קרב הסום.
ושם בילינו את הימים האחרונים של קיץ 1914, לפני ההכרזה על המלחמה שתפרוץ ב-28 ביולי ושלאט לאט תפזר את תחושת חוסר המציאות הזו לכל פינה באירופה הישנה.
גיבורת הסיפור, ביאטריס נאש מייצגת את האישה המשוחררת, מוקפת בספריה ועמוסה ברעיונות לשנות כל מקום שהיא עוברת בו. בעצם האנטגוניסט למלחמה.
בכל זמן אחר לפני כן, המפגש בין ביאטריס ליו גראנג', הסטודנט לרפואה, היה מתענג כמפגש רומנטי לוהט עם אותם גווני נצח האופייניים לימי השגשוג. אבל כולנו יודעים שלא, שאולי הדבר הטוב ביותר עבורם הוא שהם לא נפגשו כדי לברוח מהמלחמה הקרבה.
ביאטריס ויו נהנים מכמה ימים של היכרות וניחוש ראשון. הם מרגישים שני יצורים צעירים וחופשיים, אפילו יותר בניגוד לחברה קטנה שנדמה שמציעה דאגות מסוימות למודרניות ההיא ששתיהן נושאות.
סוף הקיץ הוא תמיד רגע טראומטי בימי היין והשושנים בהם האור והחג נראים בסיס לחיים שלמים, עם אינטליגנציה של נוער שכבר חש שלא יהיו ימים טובים יותר.
אבל להיפרד זה לא כמו להרגיש פרידה שנדחפת על ידי הנסיבות הקשות של אותם ימים שבהם אירופה נצבעה באפור בפעם הראשונה.
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן "הקיץ שלפני המלחמה", ספרה החדש של הלן סימונסון, עם הנחה לגישה מהבלוג הזה, כאן:
תגובה אחת על "הקיץ שלפני המלחמה, מאת הלן סימונסון"