להיות סופר מסתורין, הריוג'אן אנדרס פסקואל היא מנצלת בהזדמנויות רבות לקשט את עלילותיה בתרחישים המגוונים ביותר, מועשרים בידע זה שהיא מעניקה למטייל, ועוד לסופר המטייל שמוכן למצוא את הניואנסים המעשירים של כל עלילה, את המסע בחלקים שונים של עוֹלָם. כך ייוולד "השומר של פרח הלוטוס" או "ההייקו של המילים האבודות", שניים מהרומנים המוערכים ביותר שלו.
אבל הביבליוגרפיה הניכרת של מחבר זה גם שוקעת בז'אנר ההיסטורי, בנואר הספרדי המשגשג או אפילו במאמר כזה הגובל בעזרה עצמית מניסיון חיים כמסע אל עבר ידיעה עצמית.
לפיכך, כתובת כל ספר מאת אנדרס פסקואל זה תמיד מניח הרפתקה מפתיעה כלפי בדיות עמוסות במתח נרטיבי, הרפתקאות וגישה להעשרת תרבויות ומקומות מכל הבחינות, כלפי היבטים אינפורמטיביים מעשית המוצגים עם הידע הזה שמשעשע ומפתיע.
3 הספרים המומלצים המובילים אנדרס פסקואל
השומר של פרח הלוטוס
רומן שמתגלה כביטוי הטוב ביותר לסגולתו הגדולה של המחבר. לא קל בכלל להשיג את האיזון בין האינפורמטיבי לעלילה, בין הרקע לצורה כאיזון היסודי של כל רומן.
יותר מכך בהיסטוריה המורכבת מהמיסטיקה הטיבטית בניגוד לפעולה מערבית בחיפוש אחר תשובות נסתרות טרנסצנדנטליות, הטמונות באינטרסים הפרגמטיים של הקפיטליזם.
בהזדמנויות רבות שמענו על הקונפליקט האתי שפיתוח הרפואה והתרופות בהרחבה מניח, עם אופיים הפרטי עמוס בהשקעות במחקר, ולמה לא לומר זאת, גם בתחרותיות מסחרית.
מה שלא יכול להיות הוא שפתאום מוכרזת תרופת פלא לרפואה שאף תעשייה רשמית לא משתתפת בה. ה-Lama Lobsang Singay שואף להיות קורבן חדש של האינטרסים האלה.
אז כשהוא מכין את ההרצאה שלו בהרווארד כדי לדבר על תגלית גדולה, בסופו של דבר הלאמה נפטר. כמובן, צירופי מקרים לא קיימים כשמדובר בנסיבות כל כך מבהילות.
הדבר הנורמלי במקרים אלה הוא לסקור את המרושעת של העניין, לעורר תיאוריות לגבי אותם אינטרסים בפעולה. רק מי שמרגיש אבוד יכול לצאת להרפתקה המסוכנת של גילוי מה עומד מאחורי האירועים. הרמזים מצביעים על מוצא נידח בין הפסגות השקטות והקפואות של הרי ההימלאיה. שם, מנותקים מהעולם, יכלו שמאנים טיבטיים לכתוב ודקום נסתר של רפואה אוניברסלית, בין האזוטרי לטבעי.
מסעו של ג'קובו, החשיפה שלו לכל הסכנות שיאיימו עליו בדרך, מסתיימת בחיבור העלילה הכפולה של הסיפור. החיפוש מתגלה והמפגש האחרון של ג'ייקובו עם עצמו עשוי להצביע גם על המקום הסודי שבו הוסתר המסכת המיוחלת.
ההייקו של המילים האבודות
איש שמן, הפצצה הגרעינית שנפלה על נגסאקי ב-9 באוגוסט 1945 כנקמה שנדחתה על המתקפה על פרל הארבור הופכת לנקודת ההתחלה הדרמטית למזימה דו-פעמית.
המעבר מאותו יום גורלי להווה משרת את הסיבה לריצה מקבילה בין אותם נושאים תלויים ועומדים שהעבר תמיד משאיר ריק כאשר הטראגי מתערב בעוצמתו של הבלתי הפיך.
לאחר מכן אנו מסתכלים על אחת מאותן תולדות פנים יפהפיות עד שהאבק הגרעיני האפיל עליה סופית. קזואו וג'ונקו היו שני אנשים צעירים עם עתיד גדול לחלוק בין אהבות חשאיות והבטחות בין הפסוקים היפים והטרנסצנדנטליים של הייקו.
ההיסטוריה שלו, שעברה טרנספורמציה מרושעת ב-1945, עושה את דרכה דרך שברי הווה שבסופו של דבר משרתים את המטרה של ההרכבה מחדש, של ההחלפה הבלתי אפשרית מלאת הד ונקמה, אלה של עתיד שהיה צריך להיות.
הסיפור בשנת 2011 על עתידו של אמיליאן זך, עובד באו"ם, נראה רחוק מאוד מהנרטיב המקורי. ובכל זאת הקשרים בסופו של דבר מתקרבים עד שהם מצטלבים עם הנוסטלגיה הזו לזוהר הבלתי אפשרי והמקווה של האמת.
בחסדיו של אל פרא
הפעם, בשביל הספר בחסדיו של אל פרא, אנדרס פסקואל חוזר הביתה כדי לחקור את הז'אנר השחור הזה עם נגיעות של מתח, כמו ויקטור העץ בין כרמי ריוג'אן.
כשאתה מבקר בסן ויסנטה דה לה סונסיירה ותראה את תהלוכות ההלקאה העצמית שלו, אתה לוקח בחזרה את הרושם האטוויסטי הזה של דת המועברת כעונש, תשובה, הקרבה וכאב.
אין דבר טוב יותר מאותו מגע אבותי לאנדרס פסקואל להכניס לתוך אותו דמיון רומן שמתעמק בחשכת העבר הקבור, של אשמה ושתיקות ...
כשהוגו ובנו ראול, ילד בן אחת עשרה עם בעיות בריאות, חוזרים לעיר כדי לעבד את איסוף הירושה, הם לא יכולים לדמיין את ההרפתקה המרושעת שהם עומדים להיכנס אליה.
ראול הוא דמותו היורקת של דודו, הזכורה תחת אותה תמונת ילדות, כאשר האיש המסכן עמד בפני גורלו הטרגי. היעלמותו של הילד הקטן, לפני עשרים שנה, לא יצאה לחלוטין מהזיכרון הפופולרי.
מוזרות העניין כאילו שוקעת בטלור, כאילו האדמה בלעה את הצעיר לפני שנים כה רבות. הופעתו של ראול, אחיינו, עם תווי פניו כמעט, מנחשת כסימן שחור שגורם לתושבים רבים של העיירה לחזור לרגע הגורלי שבו דודם נעלם לנצח.
צירופי מקרים פיזיים רק מובילים אותנו לכוחו של גורל קודר וקודר, מעין כוח צנטריפטלי לקראת פחד שבסופו של דבר מניע עלילה שהפכה בהדרגה למותחן מדאיג.
תגובה אחת על «שלושת הספרים הטובים ביותר של אנדרס פסקואל»