יש מדינות או אזורים עם מאגר גדול של מחברים מהז'אנר הנוכחי (לא נוכל להתעלם מהנורדי נואר כפרדיגמה). אבל אנחנו גם מוצאים, להיפך, סופרים ממדינות ללא מחצבה שבסופו של דבר הם החלק של הכלל ובולטים עם שמו כדגל. בדיוק בשביל לפרוץ משממה של בורות של קוראים מכל רחבי העולם בנוגע לאותו מקור פחות פופולרי.
הקפריסאי אלכס מיכאליידס כבר אין לו מה לקנא באחרים בדורו כמוהו חואן גומז ג'וראדו, אם נסתכל מבפנים. ומיכאלידס בקושי התחיל את הקריירה הספרותית שלו, והתיישב על המתח הכי חסר רחמים, על הפיתולים הגאונים ועל המתח שמתקדם מבלבול גבולי עם פחד.
זו לא יכולה להיות דרך אחרת עבור קריין שרגיל, עד להצלחתו הגדולה הראשונה ברומן, לתרחישים מוחשיים יותר כתסריטאי קולנוע. אבל ספרות היא מה שיש בה, היא לא תלויה באף אחד, לא מפיקים, לא שחקנים, ולא תקציבי עתק לאפקטים מיוחדים ולא רישיונות צילום. הכל נולד מהדמיון ומשם הוא מתפשט לקוראים שכבר מסונוורים מאותם סתומים שהציע מיכאלידס.
מעבר לאהבה הטבעית של כל כותבי הז'אנר השחור לפושע, מיכאליידס הוא בעצם מותחנים מבפנים כלפי חוץ, המבוסס על הפחדים והמתחים מתחת לעור הדמויות שלו. מקרים לא פתורים מתרחשים אפוא במקביל לחיי גיבוריהם. מכלול הרומנים שלו הוא חידות של קטעים מתעתעים, מבוכים ענקיים על אשמה, סודות ומפות אחרות של גורלם של מי שנראה שהם עומדים לטרוף בחושך. אבדון שקורה לנגד עינינו רגע לפני שאנו רואים אותם מופיעים בחדשות עם סיפורם המטלטל. אז כן, סוף סוף נוכל לדעת בפירוט את הפרטים החולניים של מה שקורה בצד הפראי הזה ...
הספרים המומלצים ביותר מאת אלכס מיכאלידס
החולה השקט
הצדק כמעט תמיד מבקש פיצוי. במקרה שלא ניתן לעשות זאת, או אפילו אם ניתן לפצות זאת בדרך כלשהי אך יש נזק כלשהו, יש לזה גם עונש ככלי. בכל מקרה, הצדק תמיד צריך את האמת האובייקטיבית שממנה אפשר להעניק כמה עובדות.
אבל אלישיה ברנסון לא מוכנה לומר דבר מאיר עיניים לנוכח הראיות שמצביעות עליה ללא הצלחה על רצח בעלה. ללא עדות של הנאשם, נראה כי הצדק תמיד צולע. אפילו יותר לחברה המתבוננת בתדהמה באישה ששפתיה החתומות אינן מסבירות דבר, אינן מבהירות דבר. ודממה, כמובן, מעוררת את הדי הסקרנות ברחבי אנגליה.
אם עלילת הפתיחה כבר מזמינה את תחושת המתח המיוחדת והמרתקת הזו בצורה אינטרוספקטיבית כלפי דמותה של אליס, כשתיאו פאבר מנסה להתעמק באותם מוטיבים אטומים, העלילה מתגברת יותר ויותר מתח.
אלישיה ברנסון ונסיבותיה כבסיס מחקר לפסיכולוג זה נחוש להביא אור. אמן יוקרתי עם חיים רגילים לכאורה. עד הקליק הזה במוח ואחריו חמש יריות לראש מבעלה ... ואז השתיקה.
תיאו מגיע לכלא בו אלישיה מרצה את עונשה. ההתקרבות לנשים היא כמובן לא קלה בכלל. אבל לתיאו יש את הכלים שלו לקשור איזה חבל, למשוך איזה חוט מהשקט הזה כמפלט, אבל שממנו כל אדם צריך לצאת מפעם לפעם כמו חיה במחילה שלו. לא רק מילים מעבירות מידע...
עד שתאו יבוא לשקול לדעת הכל. כי הוא, האדם היחיד שמתקרב, יורד לבאר הנפש של אלישיה, מתחיל לחשוש שגם הוא יהיה בלי אור לפני האמת האחרונה המפחידה שיכולה לחכות לו ושתערער הכל.
הבנות
המונח עלמה נשמע ארכאי כמו שהוא מרושע כי הוא אפילו מצביע על ההשקפה של מיניות נשית כגביע. ובגלל שהוא מעורר את תחושת הגבריות החריגה הזאת כרעיון סוטה של עליונות. עליונות שממנה יכול לצאת הרעיון המרושע שהם שייכים לו. כי רק הוא מסוגל להדריך אותם ולשכנע אותם לתת לעצמם גוף ונפש...
בגיל שלושים ושש, מריאנה מנסה להתאושש מאובדנה של סבסטיאן, אהבת חייה הגדולה, שטבעה במהלך חופשה באי יווני. היא עובדת בלונדון כמטפלת, אך כאשר אחייניתה זואי, המשפחה היחידה שנותרה לה, מתקשרת אליה מקיימברידג' כדי לספר לה שטארה, חברתה הטובה, נרצחה באכזריות ליד מעון הסטודנטים, היא מחליטה לבוא אליה. סיוע.
שם הוא פוגש את פוסקה, פרופסור כריזמטי לפילולוגיה קלאסית. הפרופסור מקיים קבוצת מחקר עם מספר תלמידים נבחר מאוד, כולם יפים ומשפחות עילית, שטארה הייתה חלק ממנה: הבנות. בחדר השינה של הצעירה מוצאת מריאנה גלויה ובה כמה פסוקים ביוונית קלאסית הדורשים הקרבה. בקרוב יופיעו גופות של נערות אחרות בקמפוס כשהעיניים משוכות ואננס ביד, ומריאנה לא רק תצטרך להתמודד עם פתרון הפשעים האלה, אלא גם עם רוחות רפאים של עברה שלה.
הזעם
הרגשות הכי אנטגוניסטיים והמפגש הקטלני שלהם בקטבים. יותר מדי אהבה תהרוג אותך, כפי שאמר פרדי מרקורי הזקן והטוב. שום דבר לא נכון יותר ושום דבר לא ידוע יותר על ידי אלה שמצליחים להגיע לאהבה הכי קיצונית, שבה החיים כואבים ונשחקים, רק כדי לחשוב שהקיום יכול להתקיים בלי אותו אהוב אחר. הטירוף אם כן אינו אלא התבונה, אשר, כפי שהיה אומר היינה, עשתה את ההחלטה הנחרצת להשתגע.
זהו סיפורו של רצח. או אולי זה לא לגמרי נכון. בבסיסו, זה מעל הכל סיפור אהבה. לאנה פארר היא כוכבת קולנוע לשעבר, אייקון אופנה שנערץ במשך שנים. מאז שבעלה מת, היא חיה כמתבודדת באחוזה שלה בלונדון. מדי שנה הוא מזמין את חבריו הקרובים ביותר לברוח ממזג האוויר האנגלי ולבלות את חג הפסחא באי היווני הפרטי והאידילי שלו, אי קטן של מותרות מוכה רוח חזקה שהמקומיים מכנים "הזעם".
כשהזעם משאיר את הקבוצה הלכודה על האי מבלי יכולת לעזוב, חברויות ותיקות מוציאות בסופו של דבר את השנאה, הקנאה והתשוקה לנקמה שהודחקו במשך שנים. ופתאום מישהו נעלם. כך מתחיל משחק של מזימות ומלכודות, קרב שכל מלא בפיתולים והפתעות שמוביל לסיום בלתי נשכח שבו מהדהדים הדים של הגרוב האימתני, בית החולים הפסיכיאטרי המפורסם מהחולה השקט.
