אם לאחרונה זה הצביע, בכניסתו של הסופר הארגנטינאי קלאודיה פיניירו, שלנרטיב הארגנטינאי היה קול נשי, אני עוסק כעת בתיקון הנאות של הכללות לדבר גם על אדוארדו סאצ'רי הארגנטינאי. כי המספר הזה מבואנוס איירס מייצג גם את אותה התחדשות דורית שכל תחום יצירתי צריך ומתפתח בהטביעת היצירתיות וההמצאה הספונטנית, המתעוררת, עם אותו קסם של מקריות, יכולת ומסירות.
המקרה של אדוארדו אלפרדו הוא של פרופסור בעל רקע ספרותי אדיר שצבר במקביל להכשרתו ההיסטורית. אבל זה גם המקרה של הנלהב ממלך הספורט, מלך יותר מכל מקום בארגנטינה), עולם של כדורגל שעליו הפנה גם את המשימה הנרטיבית המשלבת ספורט ותרבות (בדיוק כמו כאן שרת ניסה לעשות בענווה. עם הרומן הקצר שלי ריאל סראגוסה 2.0)
אבל לדבר על אדוארדו סצ'רי החשוב ביותר הוא להיכנס לרומנים רבים אחרים עם ההקשר הארגנטינאי הבלתי נמנע, בלתי נמנע עבור כל סופר מאותה מדינה שצריך לתרום את חזונו הביקורתי, אך מצביע על האוניברסליות של האדם עם דמויות חדורות רגשות בסיסיים עלילות מגוונות שברגע שהן מצביעות על הז'אנר הנור כפי שהוא מפתיע אותנו בהרפתקאות חיוניות עד כדי כלב בין הקיומי, החברתי ואפילו הפוליטי.
3 ספרים מומלצים מאת אדוארדו סצ'רי
התפקוד הכללי של העולם
למרות האמונה המשותפת שלנו להיפך, יש ללא ספק חוכמה טרנסצנדנטית בנוער. רק כשאתה צעיר אתה לומד להכיר את התפקוד הכללי של העולם, בגרסה הידידותית שלו לפחות, כשיש עוד זמן לנסות, כל מה שרצונך דוחף אותך אליו. הבנים בסיפור הזה הם אותם חכמים שעומדים למעוד על אותה האבן, רק מוכנים לקום שוב ושוב. לקום ולהתמודד שוב עם העולם עם החוכמה היחידה שרק האומץ של לב צעיר יכול לצאת ללא פגע מכל כך הרבה נפילות...
הנסיעה למפלי האיגואסו של פדריקו בניטז וילדיו כבר נקבעה, אך שיחה של הרגע האחרון משנה את התוכניות: חוב תודה ישן ובלתי ניתן לדחייה, מאלץ אותו לשנות את מסלולו ולצאת לדרך, עם אותם שני בני נוער מרוצים. הגרירה, לכיוון פטגוניה הרחוקה.
בארבעה ימי טיול, הגבר הבנוי והמסורבל הזה יספר לצעירים סיפור נסתר שהוא שלו, שלו ושל התבגרותו חסרת נשמה, שלו ושל טורניר הכדורגל הבינתחומי הראשון של המכללה הלאומית לנורמלית הלאומית של ארתורו דל מאנסו, שיחק בשנת 1983. וטורניר הכדורגל הזה, עם השרירותיות שלו, הטריקים שלו, הקטנוניות שלו אבל גם הגדולה שלו, האורות והצללים שלו, יהיה לילד הזה בן חמש עשרה מעבדה של חיים, מרצון זה לצאת מהופכים.
בדמותו של סיפור מסע, רומן של חניכה, אדוארדו סאצ'רי לוכד אותנו בסיפור מרגש על קשרים אנושיים ומראה לנו כיצד באפריז הכוח העצום ניתן לפתע לחתוך דמות נדיבה המסוגלת לשנות את מהלך החיים. .
להיות מאושר זה היה
כתיבה על רגשות מבלי ליפול להשפעה ריקה היא תמיד אתגר עבור כל מי שעומד לכתוב על הנושאים: אהבה. נכון שהאפשרויות מרקיעות שחקים מכיוון שמעבר להגדרה אפשרית, האהבה ממציאה את עצמה מחדש בכל נפש, בכל רגע ובכל מצב חדש.
הורות היא קשר מוזר בין הרציונלי לטבעי, בין הרעיון של ישות שנוצרת מהצלע שלך, אבל זה לעולם לא יכול להיות אינטנסיבי כמו הריון אימהי והתחושה שמעבר לכל מה שהאדם החדש הזה הוא העתיד שלך. שלא תחיה יותר.
כל מיזוג התחושות הזה פרץ לחייו של לוקאס כשדווקא זה, חייו, עובר שלב מדברי של רגשות, ניהיליסטי וביקורתי בעל כורחו. לפתע סופיה…, המתבגר שהוא בתו ושהעבר שלו לא יודע עליו כלום. אישה צעירה שהייתה פעם לבד בעולם לאחר מות אמה, שאיתה הגה אותה לוקאס לפני שנים.
הפגישה בסופו של דבר מהווה פלסבו קיומי לשניהם, מוטיבציה ווידוי, אמונה חדשה בחיים ותקווה, כל אותו סכום של עקרונות פעילים הדרושים כדי שהעבר לא יאכל אותך.
שאלת העיניים שלהם
יש מעטים שלא ראו את הסרט הסוד בעיניהם, המבוסס על הרומן הזה. אחד מאותם סרטים ראויים בתרגומו למסך הגדול. הסיפור מציב אותנו בהווה שבו בנג'מין צ'פארו מעורר את השנים הקשות של הדיקטטורה הארגנטינאית, עם ביצוע נתעב של המדינה בהיבטים רבים, עם אלימות כתגובה פוליטית ועם קשרים בלתי נמנעים עם מלחמה קרה שהוא מצא מרחוק ארגנטינה לוח תהודה מוזר.
בנימין של היום מנווט בין רגשות האשם שהייצר בו מחדלו בתיק רצח. הוא היה "רק" פקיד צדק, אבל הוא החמיץ את ההזדמנות להפוך את הצדק לברור יותר... השנים הקשות הללו שנפרשו על פני עשרות שנים היו מסוגלות להוציא את הגרוע ביותר ברבים, אבל הן גם שימשו לעורר ערכים גדולים שבהם הם רצו לשבור את המורשת המבישה הזו שהתפשטה בכל התחומים החברתיים.
ספרים מומלצים נוספים של אדוארדו סצ'רי ...
ליל תחנת הכוח
ההפגנות באגרוף נקי נולדו בימי הקורליטו, של אותה ארגנטינה ללא נזילות שהכחישה מאזרחיה את העובדה הפשוטה של משיכת כסף מהכספומט. חוסר יציבות חברתית עמד להוביל למשהו רציני יותר.
ובתוך המתח הזה אנו מוצאים את הסיפור הזה של דמויות על חבל דק, בעמדה המוזרה ההיא שגורמת לנו לראות, דרך עיניהן, את הביטוי הפרוץ הזה של "מה באמת חשוב", בריאות והישרדות. באופן עקרוני, הרומן מתחיל במציאות המתסכלת של כמה חברים שרוצים להקים חברה. ושם הסיפור מקבל דינמיות מרתקת.
שמונת השותפים אינם מוכנים לאבד את השקעותיהם, שנגנבו על ידי מדינה שאינה יכולה לפרנס את עצמה בעזרת המשאבים שלה. אז שוד נראה המוצא היחיד, עם האידיאל הזה של רובין הוד שמחפש רק פיצוי, צדק יסודי.
דמותו של פרלאסי, שהפכה למנהיג הלהקה, מובילה אותנו בכל מיני תחושות ומשמשת אותנו להכיר את המניעים של כל אחד ואחת. עם המבט הביקורתי הטבעי על מה שקרה, סאצ'רי גורם לנו ליהנות מרומן משעשע מאוד עם מגע אכזרי.
תגובה אחת על "שלושת הספרים הטובים ביותר מאת אדוארדו סאצ'רי"