בתוכי, מאת סם שפרד

בתוכי, מאת סם שפרד
לחץ על ספר

בתור מחזאי, סם שפרד הוא ידע להעביר את האמנות המפוארת ביותר של המונולוג לרומן הזה. ההיסטוריה של התיאטרון, כאמנות נופית, נקבעת על ידי סולילוגים גדולים המצביעים על אלמוות מפשטות הדמות, של האדם העומד מול גורלו.

מהיוונים ועד שייקספיר, Calderón de la Barca Valle Inclán או סמואל בקט; התהילה הגדולה ביותר של התיאטרון עברה דרך גיבור בודד שמעורר ישירות טרגדיה...

מדובר בהלל את קיומנו המגוחך ביחס לעולם עצום, קוסמוס המציע אינסוף ככל תשובה למבט פשוט על הכיפה השמימית. התיאטרון ניסה לתת קול ופרשנות לאותן שאלות קטנות עלינו, שעמוק בפנים, היינו רוצים לזרוק לתוך העצומות שאופפת אותנו למקרה שמישהו יוכל לטפל בטענת הסתירות והאשמה שלנו. אלמוות הוא טקסט קטן שחושף שאלה פשוטה המוצגת במיליוני שאלות על מה אנחנו.

הדבר הכי טוב בספר הזה הוא שהגיבור שעליו נופל הפוקוס בסצנה האילמת הוא אנחנו. כי גם סם שפרד מזמין אותנו ליהנות ממקצוע המשחק שלו.

אנחנו הופכים לשחקנים בעור של אחר. ברגע שאנחנו מזדהים עם הבחור שנשאר במיטה, במצוקה של חוסר שינה מטריד, אנחנו נכנסים לחיפוש אחר מה שאנחנו מהפשוטים והיומיומיים ביותר, מהקונפליקטים השורשיים ביותר שלנו שמקשים על ההתאוששות הקלה. שנתו של הילד שאכלנו פעם.

ולמרות שאני נהיה מטפיזי, זה לא עוסק במציאת הרהורים גדולים ברומן הזה, אולי גישות חלומיות לגבי אהבה, משפחה, אשמה.

נכון שהמקרה של גיבור הרומן עוסק בחיים מסויימים, אבל צללי מחשבותיו בין תודעה לחוסר מודעות נוגעים לכולנו.

הדיבור המסוים מנר השינה מציג לנו בעל חלומות שכנראה אהב את האדם הלא נכון, מה שעלה לו להתנער מדמותו של אביו, שאהב גם את אותה אישה: פליסיטי. היבט שחוזר על עצמו בתוך כל הנרטיב, חוט המאחד הכל, שכן הורות ואמהות תמיד מקשרים.

סם שפרד מרותק למיטה, מנסה לעבור מאשמתו וטינתו לשינה נינוחה. סם שפרד עלה בחזרה לבמת התיאטרון שהוא כל כך אהב. רומן שהפך לשפרד שפעם חלם להיות המלט.

עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן אני בפנים, ספרו האחרון של סם שפרד המנוח, כאן: 

בתוכי, מאת סם שפרד
פוסט דרג