יצירות גדולות הן בלתי מתכלות. טרילוגיית בנות הקאנטרי מתעלה מפרסומה המקורי ב-1960 ועד היום עם אותו עומק ותוקף.
מדובר באדם, בחברות, בפרספקטיבה הנשית של העולם, על המכשולים שלו ולמה לא, גם ברגעי ההדר שלו.
קייט ובבא הן שתי חברות שחלקו הכל מאז ילדותן, עם תחושת ההגשמה ההיא שמגיעה עם התקדמות בנתיב חיים שאינו מלאכותי, מלא בתחושות הראשוניות של האדם בסביבה בסיסית כמו הכפר האירי. , טרואר שלדעתם מעיק אך משיג גם את התחושה ההיא של אינטגרציה הכרחית של שתי נשמות לקראת הישרדות.
אי אפשר להתעלם מהגוון האוטוביוגרפי של היצירה, ומההשלכה השלילית שלה על אותה אדמה משלה שאליה התייחסתי קודם. הקתוליות האפלה ששררה באותם חלקים לא קיבלה את הביקורת העזה מנקודת המבט הספרותית, מהתמונות והסמלים.
כי קייט ובבא מספרים על הצורך החיוני שלהם לברוח מהכלא הפתוח הזה. הן, כנשים, ניצלו את התמיכה ההדדית כדי לחפש אופקים חדשים מעבר לימי ההיזכרות האינסופיים במולדת האירית העמוקה ביותר.
גם דבלין לא הייתה הארץ המובטחת שהם יכלו לדמיין. רק בלונדון הם מצאו הצצות לחופש, למרות העובדה שנישואיהם כעבור שנים הפיחו תחושה דומה של אכזבה ביחס לתפקידן כנשים נשואות.
נראה שהעולם הוא ספר סגור לקייט ובבא, ויכוח על חייהם המשורטט בקווים מובנים ללא הערות שוליים או טיוטה. אבל אף אחד מהם לא יוותר להתמודד עם החיים על כל הקצוות שלהם.
תהנה מאהבה ומתשוקותיך, קבל את הכאב כחלק ממאבק לשחרור...
קייט ובבא, כשהם יהיו בוגרים, יידעו שהם מוכנים לקחת על עצמם כל חיים אלטרנטיביים חדשים. נישואים, ילדים, התחושה המטריפת שרצון ההוויה שבוי בשיקול הנשי כמשהו בת.
ספרות בשפע עם כוונה נקמנית. אובריאן קפץ לזירה הספרותית בשנות ה-60 עם הסיפור החיוני הזה, שלמרות חוסר הרצון, התארך בשני החלקים הבאים המרכיבים את הכרך. ומעבר לרצון לתבוע מקום שתמיד מוכחש, אובראיין ידע גם לכתוב רומנים נהדרים עם מנה של הומור כפלסבו פליאטיבי להתאכזבות. סיפור שופע אנושיות, ידידות אותנטית ודמויות שובות לב לחלוטין.
עכשיו אתה יכול לקנות את טרילוגיית בנות קאנטרי, הספר הגדול של עדנה אובראיין, פה: