רומן הפשע הקלאסי מניח את הרוע כתרחיש הכרחי בהתפתחותו, כחלק מהחברה להרהר בכדי להשיג את סופו, כדי להראות את נועזותו של העולם בצורתו הדרסטית ביותר, רצח.
מעטים המחברים מתייחסים לדילמה המוסרית הבסיסית כמעט בכל רומן פשע.איזה חלק באשמה יש לנו לכולנו לחיות, וחלק מהקמת חברה כזו?
כשזה ספר אל המאה שלנו זה מתחיל במעין תיאור אינטימי של המשמעות של דניאלה מנדס לצאת לרחובות בחיפוש אחר רמזים למקרה חדש. באותו רגע אתה כבר יכול להבין שהרומן הזה, למרות שהוא שחור, לא עומד לקצות קצות האצבעות על הרוע, הוא לא הולך להשתתף בהנחה של חוסר אמוראליות כאיזון הכרחי בלי יותר. לא, האדישות לטובת העלילה אינה העיקר ביצירה זו.
לפעמים הומור חומצי הופך לכלי שימושי לזוז. איך יכולה דניאלה להתמודד עם ימים חדשים בלי שמץ הומור טראגי? אך תמיד מתוך כוונה זו להתעמק בסיבות למקאבר, לאלימות הסופית, כך שהלילה ימשיך להיות ממלכת הרוע.
שלושה ילדים נעלמו בעיר אמריקאית גדולה, זו שתייתה את מקרה מולקרן בשם המשפחה של הראשון של הנעדרים. שלושה ילדים קטנים בני 10 בערך ובהם דניאלה יכולה לנחש לבנה לעתיד שהוא יגיע בעוד שישה חודשים, פחות או יותר.
כל מה שקורה סביב שלושת הנערים, בעיר הגובלת במדבר, עם תפאורה פנטסטית הרוויה בגל חום ואווירה מלאה בפחד וחוסר תקווה יהיה מה שמניע את עלילת הרומן הנפלא הזה.
מה שדניאלה מגלה מטלטל את מצפונו של הקורא, אנין רחב של אותו מרחב מוזר, ששטח הפקר בין הרוע למוסר, בין החושך ליום, המרחב בו כולנו יכולים לנסוע מדי פעם ושכולנו נכחיש. לאחר שטייל. לא מדובר בהצעת מוסר, אלא בסיפור להכיר בתבוסותינו, לפני עצמנו ולפני הקטנים שלנו.
רומן פשע נהדר עם נגיעה אמיתית של הסופר הצעיר הזה.
אתה יכול לקנות את הספר אל המאה שלנו, הספר האחרון של לורנצו לואנגו, כאן: