מאחר שבגיל עשרים וחמש פרסם את ספרו הראשון אישה במראה מהרהרת בנוף, אנריקה וילה-מטאס הוציאה שפע של ספרים חדשים מכל הסוגים, חיבורים על נושאים רחבים, סיפורים ורומנים. כיום הוא אחד הסופרים המוערכים ביותר בארצנו, עם פרסים רבים על חיבורו ויצירתו הנרטיבית..
מחבר חיוני של מילות השיר שלנו על יכולתו היצירתית ועל החיקוי הספרותי שלו, מעין הנחה של התפקיד המוביל לפענח את נקודת המבט המפותלת של הסופר המחפש אלמוות ותפארת בהתעלות כביכול של העזה לספר את העולם ומי, בתקופתו, הוא עמד בסתירה של תחושת הצורך להסתתר מהכל, להתבודד בשולחנו הסגפני.
בין אנריקה וילה-מטאס והאופי שלו את דוקטור פסבנטו מתרחש היתוך העובר מנייר לחיים האמיתיים, תשוקה מעוררת התפעלות לספרות ולחיים.
וכאן מגיע הרגע שלי מבחר רומנים מאת אנריקה וילה-מטאס.
3 רומנים מומלצים מאת אנריקה וילה-מטאס
חסינות
רומן אותנטי באופן אותנטי. מאז שאנריקה וילה-מטאס עדיין לא ערבב מציאות ובדיה כמשאב סיפורי חיוני. רומן מעניין המעלה את חולשת הזיכרון והזהות.
תקציר: גילויו של חסר בית חסר זיכרון בבית קברות בברצלונה, שנתפס גונב כדים להלוויה, חושף עניין יוצא דופן במקביל לכך שתצלומו ותיאורו מופיעים בעיתון מעבודתו וחסדו של המקלט בו הוא שוהה.
שתי משפחות יזהו מיד את האביר המדובר: מצד אחד הוא רמון ברוך, סופר פלנגיסט שמסלולו אבד כשנלחם ברוסיה בדיוויזיה הכחולה; מצד שני, הוא קלאודיו נארט, נוכל נמוך מהחיים. מי זה השכחן הזה באמת?
ילדים ללא ילדים
ספר סיפורים בו התלמיד עולה על המורה. לכל זה אמור להיות טעם לוואי קפקא. אך לאור ההתייחסות, אסיים בהבטחה כי הספר הזה טוב יותר מהסוריאליזם האונירי ועם פחות רקע של המחבר המצוטט.
תקציר: כל אחד מהסיפורים המרכיבים את הספר הזה מסתיר ציטוט של קפקא, אולי הבן חסר הילדים, מצוין של אינדיבידואליזם ויחד עם זאת אדישות.
כל הדמויות המוצגות כאן תומכות בעצמן, הן יכולות להיות מכונות רווקות-אפילו להיות נשואות-ולהישאר קשורות למציאות רק עם חוט עכביש. עם זאת, הם גם שזורים את השטיח המקוצר והנייד של היסטוריה מסוימת של ספרד המשתרעת על בקושי 41 שנים, גיל קפקא כאשר מת בקירלינג.
מק והנסיגה שלו
טבעם של האובססיות עובר דרך ארוכה להעלות עלילה לעתים הזויה, לעיתים אינטנסיבית. הכל על המסחר, המסירות או התשוקה לכתיבה.
תקציר: מק איבד את עבודתו והולך מדי יום דרך אל קויוטה, שכונת ברצלונה שבה הוא גר. הוא אובססיבי לשכנו, סופר מפורסם וידוע, ומרגיש עצבני בכל פעם שהוא מתעלם ממנו. יום אחד הוא שומע אותו מדבר עם מוכר הספרים על תכנית הבכורה שלו וולטר והכישלון שלו, ספר נוער מלא בקטעים לא תואמים, שהוא זוכר במעורפל, ומק, שמלטף את הרעיון לכתוב, ואז מחליט לשנות ולשפר את זה הסיפור הראשון שהשכן שלך מעדיף להשאיר בחוסר שכחה.
"הרומנים שאני אוהב הם תמיד כמו קופסאות סיניות, הם תמיד מלאים בסיפורים", אומר המספר של הרומן המדהים הזה המתחפש ליומן מצחיק, חיבור על המקור ותהליך הכתיבה, חקירה פלילית ו למידה חדשה.
אנריקה וילה-מאטאס הורס את מיתוס הצורך בקולו שלו תוך עיבוד מסורת להראות שהוא הבעלים של אחד הקולות האישיים ביותר בסצנה הספרותית העכשווית; ניתן לגשת ליצירה הספרותית לעומק מבלי לוותר לספק לקורא רגעים של צחוק אמיתי; מפרגן לנורמליות באמצעות גיבור אקסצנטרי ומיוחד, ומייתר אימפרוביזציה ברומן מופתי המכיל רמות קריאה שונות, הפתעות עלילתיות, ממצאים נהדרים באמת, הודות למבנה המסוגל להסתובב כמו גרב מאותו אמצע הספר, לעזוב את הקורא בפה פעור עד לסיומו המושלם.
ספרים מומלצים נוספים מאת אנריקה וילה-מטאס הם
האובך המטורף הזה
דמות הכותב היא הפרדיגמה של הכל, של כל מה שמסופר, של כל הגיבורים מול המראה שבה הם מוצאים את הסופר, ומבטלים את קיומו מול אותו אלוהים שניחן פעם בעט, ואז ברעש המרגש שלו. של מקשים ומאוחר יותר רק על ידי החלקת האצבעות על מקלדת וירטואלית. וגם אנריקה וילה-מטאס הוא יודע. הוא אינו מסתתר בצניעות שווא או מציע טיעונים מלאכותיים. הסופר כותב ויוצר עולמות. ולכן כתיבה על סופר היושב לבד היא משהו כמו לספר את הרפתקאותיו של אלוהים ביום הראשון לפני כלום.
אוסף של כל אלה של אלוהים והכותב, אני זוכר עוד סופר יליד גדול, לאין שיעור מנואל וילאסבפרופיל הפייסבוק שלו נהגנו ליהנות משיחות בין אלוהים לווילאס, שני חבר'ה תמיד מסוגלים להרוס את המציאות ולגלות את החלק הכי מצחיק שלה.
על כל מה על הבריאה, על הכוח שהופך בני אדם לאל חדש באמצעות השפה, הוא הרומן הזה "הערפל חסר ההיגיון הזה". מאחורי הסופר המצליח Gran Bros מסתתר סופר העיון שלנו בסיפור הזה, סיימון שניידר. סיימון הוא זה שאחראי, ממפלטו בפינת הים התיכון הקטלאני, לספק טיעונים שבאמצעותם יוכל להמשיך להזין את המיתוס של האחים גראן, הממוקם בצד השני של העולם, בין זרקורי גורדי השחקים. אבל לזכותו ייאמר לא רק אותה משימה בצל לתפארת מחבר הרגע. יצירותיו הגיעו לסופרים ידועים רבים אחרים. וזו התהילה הגדולה ביותר שלו, שיצירתו שייכת לאחרים, שמילותיו וחיבוריו הגאונים מתוגמלים להגיע למיליוני קוראים. כי עמוק בפנים זה הוא שקוראים, למרות שאף אחד לא רוצה לדעת...
ללא ספק שבח לתהליך היצירה, עם אותה נקודה בלתי אפשרית של העניין היצירתי היחיד כדרך ללא קץ ותפארת שעליה שופע וילה-מטאס בפרדוקס האל המספר. עד שסיימון, ביום פורה של כתיבה, פתאום מגלה שחסר לו הביטוי הזה שקושר הכל ביחד. ציטוט שהיה לו שם, בהמתנה במוחו בזמן שכתב עליו, עד שנעלם כשהלך לחפש אותו...
הוא לא יכול להישאר בישיבה, שוקל את המינוי בטיסה ברורה. באותו אחר הצהריים של הסתיו, סימון מגיח ממפלטו אל העולם, וכמו קישוט, או יותר נכון כמו סרוונטס, הוא יוצא לחפש את הציטוט שתוחם את הנצח, שגזר את דינו של הכל, שתיאר את התהליך והיסוד האולטימטיבי של הכתיבה...
ללא ספק, ד"ר פסבנטו הוא, יחד עם ברטלבי והחברה ומחלת מונטנו, העבודה הטובה ביותר שלו, לדעתי לפחות.
תודה רבה על תרומתך, סלבדור!
הספר שאחרי שנים של קריאה של וילה מטאס גרם לי להשפעה חזקה, חשבתי שהיכולת הנרטיבית שלו ירדה, היה "דבלינסקה". ספר ענק.
אצל מחברים מיוחדים כמו Vila-Matas זה אולי עניין של הרגע שבו אתה תופס את זה יותר מאשר היצירה עצמה.
קדימה, להעלות מוקדים חדשים.
תודה על ההערה, ריצ'רד.