לקהילת הקוראים הנרחבת של מו יאן (והחדשים ששולבו) שם המחבר פשוט נשמע כמו סינית. ובכל זאת המשמעות של השם הבדוי היא "אל תדבר", הצהרת כוונות מ מישהו שהמליצו לו לא לדבר בימי מאו זדונג.
וגואן מויה, שהיה שמו של הילד שעקב אחר עצות ההורים בנוחות השתיקה, הפך בסופו של דבר את סיפורו ובסופו של דבר יכתוב, במקום לדבר, על כל מה שהוא רוצה.
למעשה, כשגואן מויה התגייס לצבא הסיני נראה היה שהוא הפנים בצורה מושלמת את דוקטרינת השתיקה והכניעה. עד שבאותה תקופה, בשירות מדינתו, החל לכתוב...
הוא עצמו מזהה השפעות מ גבריאל גרסיה מרקס, של טולסטוי אל פוקנר, אבל הסחף הספרותי האחרון של מו יאן התרחב ליצירה עם חותם שאין להכחישה, שלמרות שהיא נראית מוכנסת בצורה מושלמת בצורות ובמסורות סיניות, רוכשת נקודה גדולה או כוונה אוניברסלית הודות להתבוננות ביקורתית לפעמים, תמיד אמפטית עמוקה עם נפשו של הדמויות שלו ומופת לחלוטין בשליטה בקצב של עלילה שלעיתים ניתן לחלק אותה באופן כרונולוגי כדי ליצור את הציפייה הספרותית הרגילה לגבי האירועים המסופרים.
3 הספרים המומלצים ביותר של מו יאן
חזה גדול, ירכיים רחבות
הצגת תחת כותרת זו רומן שאמור להתעמק בהיסטוריה של מדינה כמו סין כבר צופה נקודת פריצה למדינה שבהחלט מוכרת לפעמים בזכות הצנזורה והצמצום האידיאולוגי שלה.
וכמובן, מדובר גם בנשיאת הסיפור, ומכאן הכותרת ומכאן הבולטות של שאנגגוואן לו וחיפושו הבלתי פוסק אחר הילד הזכר שהוא יכול לאסוף.
זכויות האדם חופשי לחלוטין ומתאים בהחלט לכל מעשה חברתי או פוליטי בשנגגואן אנו מוצאים אישה סינית הנלחמת, אולי לא על תודעה פמיניסטית מלאה אלא על הדבר הבסיסי, תקוות ההישרדות.
ובסופו של דבר אנו רואים בסופו של דבר את כוחו של האדם מתחת לעול של מקיזם, דיוקן מבריק המסית ומעורר, שמשחרר ומכיר ערך. עוד יותר מגיע מסופר, בלשון זכר ...
בגלל היחס המפתיע לאישה, ובגלל הסיפור עצמו, המביא אותם אליה גם מבחינת העלילה, אני מזהה בכך את הרומן הטוב ביותר שלה.
סורג'ום אדום
לא צריך להבין את גידול הסורג כפעילות מנוכרת. ובכל זאת, הנסיבות המקיפות את המדינה הרביעית המייצרת את הדגנים המיוחדים האלה אכן מתנכרות.
ובמקרה כזה סורגום הוא מטאפורה מבריקה של ניכור ועבדות שהביא מו יאן לרומן הזה. לעיתים עם נימות של אגדה שמצילה סצנה מהפרובינציה הסינית שנדונג במהלך הפלישה היפנית, ולעיתים הוקעה גלויה של בשרים שנפתחו מבוקר עד בין ערביים בתמורה לסיסמאות שאינן ניזונות.
החיים כוויתור, הכחשה עצמית לטובת המנהיג הנוכחי. השדות האדומים התנודדו על ידי זרמי אוויר קלים כמו מעוררי זיכרון של עיירה.
בעיצומה של הסצנה הבקולית ושוברת הלב, דמויות כמו קומנדר יו וג'יואר אהובתו שאביה התעלמה ממנה לטובת שגשוג משפחתי, נמכרות ונזעמות בנשמה, עד שהסורגום האדום מקבל גוון של דם...
חיים ומוות מעייפים אותי
שימן נאו, הפטריארך של משפחה סינית עשירה עם אחוזות גדולות, לוקח את קולו של המחבר לספר לנו בצורה ייחודית מה עלה בגורל משפחתו...
מכיוון ששימן נאו מת, הוא פשוט לא רוצה לפספס את ההזדמנות של הספר הזה להראות לנו את תהילתו ואומללותיו. בהליכה דרך עיניהם של חיות בית, כדי לא להתגלות, שימן מנצל גלגולים קלים שונים כדי ללכת דרך משפחתו העשירה הסמלית של המאה ה-20. ובסופו של דבר אנחנו נהנים מדיוקן מסורתי של סין בסוף המילניום בזמן שאנחנו נהנים מהדרך האלגורית לראות הכל דרך החיות המספרות. רומן נועז, כיפי ולגמרי מומלץ.
