3 הספרים הטובים ביותר של חוסה סרמאגו

הגאון הפורטוגלי חוסה סרמאגו הוא עשה את דרכו כסופר בדיוני עם הנוסחה המסוימת שלו לספר את המציאות החברתית והפוליטית של פורטוגל וספרד תחת פריזמה טרנספורמטיבית אך ניתנת לזיהוי. משאבים שהופעלו באופן מופתי כאגדות ומטאפורות מתמשכות, סיפורים עשירים ודמויות מבריקות לחלוטין שהצילו מעולם תמיד מאופק. כפוף לדיקטטורים כמו סלזר, לכנסייה, לגחמות הכלכלה ...

פטליזם אך כוונה ללא ספק להעלות את המודעות ולשנות. ספרות מתעופפת עם אותה סגולה גדולה של להציע סיפורים סוגסטיים במובן הספרותי למהדרין תוך הובלת חשיבה ביקורתית, להתעוררות של המעמדות המפסידים תמיד רק בגלל, מראש, מול תהליכים פסאודו-מהפכניים או שינויי מסכות, בלי התקדמות נוספת.

אבל כפי שאמרתי, קריאת סרמאגו יכולה להיות תענוג בהישג ידו של כל חובב ספרות בידור, רק שבצל מחבר זה יש, בנוסף לסיפורים חיים, אסתטיקה מעולה ורקע שתמיד מתחבר לפוליטי והחברתי בתפיסה הרחבה ביותר שלו.

3 רומנים מומלצים מאת ז'וזה סראמאגו

שנת מותו של ריקרדו רייס

סאראמאגו פונה לאחד ההטרונים המפוארים ביותר של פסואה כדי להתגבר על מותו של המשורר המבריק. בזמן שפסואה עוזב את העולם הזה, ריקרדו רייס מגיע לפורטוגל. התמונה פשוט מבריקה, ובידי סאראמאגו מגיעה ההצעה הנרטיבית לגבהים מיתיים.

הסופר הנציח ביצירתו, בדמויותיו, בהטרונום שלו. משחק ההתעלות, הצורך שמקורות ההשראה הגדולים, הגאונים, לעולם לא ייעלמו.

תקציר: בסוף 1935, כשפרננדו פסואה מת זה עתה, הגיעה ספינה אנגלית, בריגדת ההיילנד, לנמל ליסבון, עליה נסע ריקרדו רייס, אחד מהטמונים של המשורר הפורטוגזי הגדול, מברזיל. לאורך תשעה חודשים מכריעים בהיסטוריה של אירופה, שבמהלכה פרצה המלחמה בספרד וההתערבות האיטלקית באבסיניה, נצפה לשלב האחרון בחייו של ריקרדו רייס, בדיאלוג עם רוחו של פרננדו פסואה שבא לבקר אותו מבית הקברות ברגעים הכי לא צפויים.

זהו עידן העטים, מכשירי רדיו טייס, נוער היטלר, טופולינו, בליסבון האטלנטית והגשומה שאווירתה העוטפת הופכת לגיבורה האמיתית של החוויה הנרטיבית המרתקת הזו.

שנת מותו של ריקרדו רייס היא מדיטציה צלולה, באמצעות משורר ועיר, על משמעותה של תקופה שלמה.

שנת מותו של ריקרדו רייס

חיבור על עיוורון

אחת המטפורות היפות והמצמררות בספרות העולמית. זו שאנו יכולים לראות בה כעיקר החושים כפרדיגמה של המציאות המוצעת לנו מהכוח.

אין עיוור יותר מזה שלא רוצה לראות, כמו שאומרים. כמה טיפות של סוריאליזם, פנטזיה טרנסצנדנטלית לפתוח את עינינו ולאלץ אותנו להסתכל, לראות ולהיות ביקורתיים.

סיכום: גבר העומד באור אדום מתעוור לפתע. זהו המקרה הראשון של "עיוורון לבן" שמתרחב באופן מלא. כלוא בתוך הסגר או אבוד בעיר, העיוורים יצטרכו להתמודד עם הדבר הפרימיטיבי ביותר בטבע האדם: הרצון לשרוד בכל מחיר.

מסה על עיוורון היא סיפורת של סופר המתריע בפנינו "האחריות שיש עיניים כאשר אחרים איבדו אותן". ז'וזה סראמאגו מתחקה בספר זה תמונה מפחידה ומרגשת של התקופה בה אנו חיים.

האם בעולם כזה תהיה תקווה? הקורא יידע חוויית דמיון ייחודית. בנקודה שבה ספרות וחוכמה מצטלבים, חוזה סרמאגו מאלץ אותנו לעצור, לעצום עיניים ולראות. התאוששות מהבהירות והצלת חיבה הן שתי הצעות יסודיות של רומן המהווה גם הוא השתקפות באתיקה של אהבה וסולידריות.

חיבור על עיוורון

המערה

שינויים, בכל פעם שהשינויים אינם פוגעים באופן תמציתי יותר, ללא היכולת להגיב. שינויים במבנים חברתיים בעיקר, בעבודה, באופן האינטראקציה עם הממשל, באופן האינטראקציה איתנו. על השינויים ועל ניכורו האפשרי.

סיכום: כלי חרס קטנים, מרכז קניות ענק. עולם בתהליך הכחדה מהיר, עולם שצומח ומתרבה כמו משחק מראות שבו נראה שאין גבול לאשליה המתעתעת.

בכל יום נכבים מיני בעלי חיים וצמחים, כל יום יש מקצועות שהופכים להיות חסרי תועלת, שפות שמפסיקות שיש אנשים שמדברים אותן, מסורות שמאבדות את משמעותן, תחושות שהופכות להפכים שלהן.

משפחה של קדרים מבינה שכבר אין להם צורך בעולם. כמו נחש שמסיל את עורו כדי שיוכל לצמוח לעוד שלימים שיהפוך גם הוא קטן, אומר הקניון לקדרות: "תמות, אני כבר לא צריך אותך". המערה, רומן לחציית המילניום.

עם שני הרומנים הקודמים "מסה על עיוורון וכל השמות" ספר חדש זה מהווה טריפטיך בו כותב המחבר את חזונו על העולם הנוכחי. חוסה סרמאגו (אזינהאגה, 1922) הוא אחד הסופרים הפורטוגלים המוכרים והמוערכים ביותר בעולם. מאז 1993 הוא גר בלנזרוטה. בשנת 1998 קיבל את פרס נובל לספרות.

המערה
5 / 5 - (8 הצבעות)

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.