שלושת הספרים הטובים ביותר של המורד... ג'ק קרואק

בהזדמנויות רבות, האותנטיות הספרותית גובלת בסופו של דבר במושג קיצוני בהיבטים החיוניים, הקיומיים ואף ההתנהגותיים. זה המקרה של ג'ק קרואק. מדרך ראיית החיים ומעשיו בעקבותיו נכתב סופו המוקדם.

אי אפשר לומר את אותו הדבר לגבי הנציג הגדול השני של דור הביט, ויליאם בורוז, אבל השני היה צריך להוסיף לכל האמור לעיל ברית עם השטן ...

הנה כרך עם מיטב הקרואה

החזרה לקראואק, בהיותו האקספוננט המרבי של דור הפעימות (שאליו יצטרף גם כשלב השלישי בבנק אלן גינזברג), פירושה עבורו חוב מתמשך עם הביקורת על מה שקיים, עם דחיית כל מוסכמה ועם החיפוש אחר אלטרנטיבות למוסר הרווח כמו גם ניסוי ניהיליסטי ובסופו של דבר הרסני בהתנגשותו מול חומת המציאות העקשנית.

אז עבור קראואק הכל היה עניין של חיפוש הגבולות תוך התעקשות להתייחס אליהם. ומכאן אחת מאותן עדויות אמיתיות שקראו כמו רומן חיים שלא מצא התאמה לחוקי המשחק. עד שמורשתו חובקה על ידי תנועת ההיפים, הרבה יותר מסיבית, שתבוא מאוחר יותר.

שלושת הספרים המומלצים של ג'ק קרואק:

בדרך

לכל זרם או אמונה יש את התנ"ך שלו. מי שמתקרב לתנועת הקצב מוצא ברומן זה את הנחיות הטרנד.

דה קרואק מוערך, מעל לכל, בכתיבתו ללא הסתרה או יצירתיות, בהתאמה רבה בוקובסקי והריאליזם המלוכלך שלה (מעולם לא הבנתי באמת את ההבדל בין שתי המגמות אם בעצם הם מסמנים את אותה ההתרסקות עם המבוסס).

הנקודה היא שהספר הזה הוא המסע, הכוונה, הרעיונות, הרצונות, התסכולים, החיפוש אחר משהו מיסטי זה שמצליח לתת כנפיים למציאות, ההרפתקה של החיים על החבל, הצצות של תרבות נגדית שלמה , הכחשה ומרד.

הנוער כבהירות הגילוי שאין דבר מעבר לימי היין והוורדים, האבדון כשחרור ותחושה של רקע חומצי של אמת החשוף בעירום לעולם.

משוטטי הדהרמה

ברצון זה למצוא מזון לנפש, הרבה מעבר לכל מה שמסריח את המערב ואת הסטנדרטים הכפולים שלו, קראוק חקר את הבודהיזם, עם הילת הדת שלו הדורשת התאמה מלאה עם מעשים.

ההיבט היחיד שבו ניתן לקרוא קראאק מלא תקווה הוא במקלט הרוחניות הזה שמאופיין לקראת נהנתנות אולטימטיבית, שלום נפש.

הידע של הרעיונות הרחוקים עד כה מדתות פתלתלות אחרות של ארצות הברית או אירופה גרם לקראוק לחשוב שהוא סוף סוף יכול למצוא תקווה אצל האדם בחסות הדרך החדשה הזו לראות את העולם ולשתף אותו עם אחרים.

מסע שהמחבר חולק עם בני דורו, אותם הוא מציג בהזדמנויות שונות במהלך הספר.

ביג סור

על ספר זה עלינו להשיק הודעה למלחים. סביר להניח שבעוד קראואאק החל לכתוב את הספר הזה, הוא אסף חומרים שבעזרתם הוא יכול להסכים לספר את הבלתי נתפס של חוסר הכרה.

אם אפשר היה לכתוב את זה בזמן שאנחנו ישנים, התוצאה כנראה תהיה בערך כמו הספר הזה. עלה לרמות ספרותיות מופרזות, יכול להיות, נגוע מחוסר פרספקטיבה, גם אנחנו לא שוללים זאת.

מה שברור הוא שבכתיבה זו שלפעמים נראית אופיינית לנרטיב אוטומטי, מתענגים גם אותם רגעי התהילה של מוחו של סופר יחיד, המוקדשים לגורם לטשטוש מציאות שאינה משכנעת אותו.

אם ספר יכול לרכוש ערך על ידי הגעה למרחבים עמוקים של מחברו, אז ללא ספק הוא יהיה יצירת מופת של ייחודיות יצירתית.