שלושת הספרים הטובים ביותר של הנרי מילר

למצוא את מקורותיה של אותה ספרות מנותקת, נהנתנית וטרנסגרסיבית שכותבים כגון בוקובסקי, ויליאם בורוז o קרואק, עלינו לחזור כמה שנים קודם לכן. כי היה המבשר של אותה תנועה נגד תרבות הנרי מילר. בואו נודה בזה באכזריות או ברשלנות במידת הצורך. הנרי מילר היה זה שהחלים הדרך של מרקיז דה שדה יותר ממאה שנים מאוחר יותר מבחינת כל סוגי הפיליאס, לא משנה עד כמה הם היו מוזרים.

סקס, סטייה, רשעות ופילוסופיית הישרדות בתעלה שהם החיים. כי אם המרקיז דה סאד הקדיש את עצמו לעסוק במין, להגיע לקצוותיו הבולטים ביותר. הנרי מילר פירט על זה אך גם תרם את אותו גוון הביקורת החברתית והאקזיסטנציאליזם מאין יותר אופייני לנרטיב מהמאה האחרונה של המילניום.

דור הקצב הסתמך בהכרח על מילר, והמשיך להתעמק בפצע הפתוח, המוזנח והרקוב כשער לנשמה שנפגעה ממחלה דומה.

וברגע שפירקתי את המיתוס האמריקאי של דור הקצב הזה, חיוני לי לצטט מי היה כנראה מקור ההשראה הגדול ביותר עבור הנרי מילר. זהו לואי-פרדיננד סלין, אחד הסופרים הצרפתיים הנודעים ביותר, שכבר ברומאן המסע אל קצה הלילה, שפורסם בשנת 1932, כאשר הנרי מילר החל להתפרנס בפריז, ללא ספק היה חייב להיות איש קשר ישיר הודות להומור השחור שלו, ראייתו המדהימה של המציאות, הביקורת המקוממת אך המדויקת שלו והצגת הדמויות שכבר מציעות את אותה נחישות בין הסובייקט לחברה עם מוסכמותיה.

שלושת הרומנים הטובים ביותר של הנרי מילר

חוּג הַסַרטָן

הרומן הראשון של בחור כמו הנרי מילר, מלא חששות אבל כבר בעידן בוגר שבו האכזבה בדרך כלל שולטת על פנטזיות, בסופו של דבר היה הצלחה דווקא בגלל זה, בגלל הפתיחות שלו לעולם כבחור כפוף לעזאזל להעיר את המצפון לא לקראת המהפכה אלא כלפי הגרוטסקה והבדיחה הטרגית שאומרת שמשהו יכול להיות הגיוני.

הדרך היחידה לצאת לבהירות מוחלטת היא הכניעה לפיזית, להבזק של אושר אורגזמי, לשלילת התקווה כדרך היחידה להשיג רוגע בהפיכה חיונית המתוכננת לקראת תבוסה.

מכאן שהרומן מתגלה כחיפוש מאומץ אחר סקס ואפשרויות הגאולה שלו. פריז הופכת, תחת המנסרה של הנרי מילר, לעיר נפלאה ללא עיר, לכורתה הפכה לעיר של אור ותשוקה שבה מילר עוצר לפעמים לבחון את הנשמות החוצות את ההיסטוריה.

אביב שחור

המניעים שהובילו את הנרי מילר לטיול זה בפריז נבנו סביב מיזוג של חששות חיים מהותיים.

אך יחד עם זאת, הטיול לאירופה היה בריחה הכרחית מהניגוד ההוא ומהסתירה ההיא שמעידה על אישור הבגרות כתרגול ניכור מוחלט ביחס לסביבה, למנהגים ולייחודיות שהוכתה המחבר ולבסוף ננטשה כ לא עקבי..

וכאשר מנהגים ושגרות לוקחים על עצמם את ההיבט הלא עקבי של המחבר, אין לו ברירה אלא לחפש מרחבים חדשים. ברומן הזה מלא אותו גוון אוטוביוגרפי שבו כותבים מקוללים נוטים להתקרב ליצירותיהם, מפליג הנרי מילר מצד אחד של האוקיינוס ​​האטלנטי לצד השני, בין עברו וזיכרונות ילדותו עד להיפרדותו מהכל.

למרות זאת, הרומן, הבנוי בשברים עצמאיים, תומך בכרונולוגיה קסומה, מעורר חיפוש אחר זהות כמו גם חיזוק של ניהיליזם, בונה תמונות אינטנסיביות של פנטזיה הזויה ומוריד את הבוץ של המציאות העגומה ביותר באיזון מרתק שגורם זה רומן של אפוס קיומי.

מין

אנו כבר יודעים שמין הוא מרכיב שעליו מסתובב חלק ניכר מהריאליזם ההוא, כמי שמייחל, בהיבט העווית של המין, לנקודת מגע עם אלמוות, עם הטרנסצנדנטי.

כאשר גיבור הרומן הזה מסתבך עם אישה צעירה במערכת יחסים מינית עם 9 נקודות בסולם העשיר יותר, קיומם של שניהם הופך לאסון שמרכז את העלילה כולה, אך בתורו משרת את הטענה של המחבר לבחון את החברה שלנו ללא גבולות.

עם נגיעה מתמשכת של הומור חומצי, החזון הפילוסופי של יחסי אנוש בצל המוסכמות החברתיות, הופך למסכת סוציולוגית ללא הגבלות או תנאים מוקדמים.

ניתן לנתח את החיים מהתפוצצות של מפגש מיני, וכך הכל נראה בחיוך המשחרר ובהרפיה של הגוף והמחשבה. האמת האולטימטיבית תמצא רק לאחר זיון טוב, כשאתה מרגיש שאתה יכול לצחוק על העולם.