שמות האפוסין, של Amélie Nothomb

שמות האפיזן
לחץ על ספר

עם אותה נקודה של אנדרוגניה ספרותית, האמביוולנטיות של כמה שמות משרתת Amélie Nothomb להקים פרדוקס אקזיסטנציאליסטי המעוטר בהיבט האגדי שבו כותב זה נע בנעימות כל כך.

וכך אנו מסתכלים על אהבתם של קלוד ודומיניק ועל פרי ילדה שלא תמצא באביה את האדם שכולם אומרים שהורים הם.

מכיוון שקלוד מרגיש כפוף לצרכים אחרים גדולים מהטריוויאליות של אבהות, רק תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת של מטרתו הפוריות. האדם, מבחינתו, נושא את המורשת של גידול המינים, של הרחבת העבודה. והוא לא יכול לבזבז זמן על פרטים כמו חמדות הורית.

אפיצ'ן, הילדה, גדלה עם החוסר הזה שקשה להתגבר עליה, מחולל כאבים פנימיים וגלד עור מבחוץ. וכל מה שמניע אותה הוא רעיון של נקמה עם העולם, של שנאה לא ממוקדת.

בהיעדרויות תמיד יש יותר חרטה מאשר אהבה שוכנת אצל אלה שנותרו. זה גורלו של האדם, להעריך יותר את האבודים, הלא קיימים, החטופים. אז במעבר המלנכולי של אפיזן נמצא את הבן אדם המוטה כלפי אותה חורבן של הבלתי אפשרי.

הנקודה הייתה לתת לו את הטאץ 'המטפורי ביותר של הנקודות המופלאות, האלגוריות והטרנסצנדנטיות של סמלים. ונוטומב מוצא דרך להתאים את הפנטזיה למציאות, בהיברידית המוזרה ובאותו הזמן המרתקת, שגם היום מציעה לנו קריאות עם אלף טעמים.

נות'ומב בוחן בנחישותו הרגילה את מערכות היחסים המורכבות של אבא וילד ואת טינות האהבה הבלתי פוסקת. והוא עושה זאת על ידי בניית מעין אגדה עכשווית מעוותת, אגדה אכזרית, המסופרת בתמציתיות, דיוק וכוחניות.

עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן "שמות האפוסים", מאת Amélie Nothomb, פה:

שמות האפיזן
5 / 5 - (9 הצבעות)

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.