La escritora caribeña Maryse Condé (digo caribeña porque apuntar a su condición francesa por reductos coloniales aún vigentes, pues como que se me hace raro) hacía de su literatura, casi siempre en clave de סיפורת היסטורית, un auténtico escenario teatral donde cada uno de sus personajes declama su verdad. Intrahistorias hechas rabiosas certidumbres como de soliloquios a media luz. Reivindicación que consigue alcanzar sus dosis de revancha respecto a relatos oficiales u otras crónicas que exilian nombres que debieran ocupar grandes páginas.
כל הסיפורים שנעשו בקונדה מציעים הצצות דומות של העולם בחובות זה או אחר. מעצם דמותו בהתפרצויות הסממנים הביוגרפיים שלו ועד לייצוג כל אחת מדמויותיו הסמליות. מודעות מהאותנטיות שמנקה את כל הספקות האפשריים לגבי האופן שבו התרחשו האירועים שקונדה ביקר מחדש, עם המנות האינטנסיביות ביותר של אמפתיה כדי להיות מסוגלים ללמוד מחדש, אם מתאים, את ההיסטוריה.
La bibliografía con sello de Maryse Condé se incrementó durante sus fértiles 90 años. Tanto en volumen como en reconocimientos y alcance internacional. Porque más allá de géneros más aferrados a la ficción pura. Las semblanzas de vida de Condé también aportan suspense desde la mera supervivencia. Tramas vívidas hacia la resolución que la vida misma ofrece con sus dejes de crudeza o de insospechado esplendor.
3 הרומנים הטובים ביותר מאת Maryse Condé
אני, טיטובה, המכשפה מסאלם
Seguramente el más delirante de los casos de machismo histórico sea lo de las cazas de brujas repetidas en medio mundo como un verdadero tic misógino exacerbado bajo el paraguas de la religión (peor me lo pones). En alguna ocasión escribí un relato bastante extenso sobre los autos de fe de Logroño y recordé en esta historia ese mismo ambiente de revanchismo porque sí. Solo que en esta ocasión la esclava Tituba puede llegar a ser la bruja que todos más temían…
Maryse Condé מאמצת את קולו של המיסטיקן טיטובה, העבד השחור שנשפט במשפטים המפורסמים על כישוף שהתרחשו בעיר סאלם בסוף המאה ה-XNUMX. תוצר של אונס על סיפון ספינת עבדים, טיטובה הוחל באמנויות הקסם על ידי מרפא מהאי ברבדוס.
לא תוכל להימלט מהשפעתם של גברים בעלי מוסר נמוך, היא תימכר לכומר אובססיבי לשטן ותגיע לקהילה הפוריטנית הקטנה של סאלם, מסצ'וסטס. שם היא תישפט ותכלא, מואשמת כי כישפה את בנות אדוניה. מריסה קונדה משקמת אותה, עוקרת אותה מהשכחה אליה נידונה ולבסוף מחזירה אותה לארץ הולדתה בזמן השחורים האדומים ומרד העבדים הראשון.
הבשורה של העולם החדש
Un nuevo Dios llegado a este mundo, hecho carne para ofrecer, quizás, una segunda oportunidad al ser humano advertido de su remota llegada. Pero el hombre actual es descreído por imperativo de sus más hondas contradicciones. Dios no puede existir más allá de las iglesias como la moral solo puede caber en una urna.
La madrugada de un Domingo de Pascua, una madre recorre las calles de Fond-Zombi y un bebé abandonado llora entre las pezuñas de una mula. Ya adulto, Pascal es atractivo, mestizo sin saberse de dónde, y sus ojos son tan verdes como la mar antillana. Vive con su familia adoptiva, pero el misterio de su existencia no tarda en hacer mella en su interior.
מאיפה אתה? מה מצפים ממנו? שמועות עפות ברחבי האי. אומרים שהוא מרפא חולים, שהוא עושה דיג מופלא... אומרים שהוא בן אלוהים, אבל של מי? נביא ללא מסר, משיח ללא ישועה, פסקל מתמודד עם התעלומות הגדולות של העולם הזה: גזענות, ניצול וגלובליזציה מתמזגים עם חוויותיו שלו בסיפור מלא יופי וכיעור, אהבה ושברון לב, תקווה ותבוסה.
לב צוחק לב בוכה
תרגיל טבעי לקראת סיפור כל חיים מכיל את האיזון המסוים הזה בין המרכיבים החיוניים שנופלים לכל אחד במזל או בחוסר מזל. במקרה של Maryse, אין ספק שהתערובת היא מה שהיא. כי אידיאליזציה היא השתקפות שבה אפשר לטשטש את הרגעים הרעים, אם צריך את זה. בעוד ריאליזם הוא המעיד על המעבר של האדם בעולם. וסופר כמו מריזה העוסק בעדות המזעזעת ביותר גורם לנו לצחוק או לבכות עם אותה תחושה פרדוקסלית שמצביעה על סבינה על שאבלה ורגאס.
לא קל לחיות בין שני עולמות, והילדה מריס יודעת זאת. בבית באי הקריבי גוואדלופ, הוריה מסרבים לדבר קריאולית ומתגאים בכך שהם צרפתים עד הסוף, אבל כשהמשפחה מבקרת בפריז, הילדה הקטנה מבחינה כיצד אנשים לבנים מזלזלים בהם.
דמעות וחיוכים משתרעים לנצח, בין היפה והנורא, במילותיו של רילקה, אנו עדים לסיפור שנותיו הראשונות של קונדה, מלידתו באמצע המרדי גרא, עם הצרחות של אמו המתערבבות בתופים. מהקרנבל ועד ל- אהבה ראשונה, הכאב הראשון, גילוי השחור והנשיות של האדם עצמו, המודעות הפוליטית, הופעת הייעוד הספרותי, המוות הראשון.
אלו זיכרונותיה של סופרת, ששנים רבות לאחר מכן מביטה לאחור וצוללת לעברה, מבקשת לעשות שלום עם עצמה ועם מקורותיה. עמוקה ותמימה, מלנכולית וקלילה, Maryse Condé, הקול הגדול של האותיות האנטיליאניות, חוקרת את ילדותה ונעוריה בכנות מרגשת. תרגיל מופתי בגילוי עצמי המהווה חלק מרכזי בכל הייצור הספרותי שלו, שזיכה אותו בפרס נובל האלטרנטיבי לספרות לשנת 2018.
