3 הספרים הטובים ביותר מאת גבריאלה וינר

עורך העיר לי פעם שכדי לכתוב טוב צריך שני דברים. מלכתחילה, לא פטור מסרקזם, זה הצביע על כך שאתה צריך לכתוב. במקרה השני, היית צריך לכתוב באמת. הדבר הראשון בשבילו היה כמעט כמו מתנה, כמו סגולה שהביאה את הגנים. באשר לשני, הוא התכוון לכך שאינך יכול לחשוב על מה יגידו כדי לאפיין את הדמות בצורה כזו או אחרת או להתקרב לסצנה בכל דרך שהיא.

גבריאל וינר הוא מכסה את שני ההיבטים מתוך הבטחה לדעת איך לכתוב טוב ולרצות לכתוב באמת. מכאן שמתן נכונות למה שקורה ברומנים שלו עם גוונים של ביוגרפיה או סיפורים, זה בא כמובן מאליו. רק כך אפשר לספר משוחרר מהכל, עם דופק סיפורי נחרץ ומהלך של אירועים פוגעים, גם לפי איזה מוסר.

אבל זהו שהספרות נעה או נכנעת לנוסחאות מטורפות. בחילופין בין כל מיני ספרות יש חסד. ובוודאי שרק מתוך ראייה בין טראגי לקומי של חיים, תלוי ברגע של הגיבור התורן שכובש את העולם הזה, השמחה והעצב יכולים להתקיים בד בבד על האבסורד של הכל.

3 הספרים המומלצים ביותר מאת גבריאלה וינר

שיחה אבודה

שיחה שלא נענתה תמיד מצביעה על משהו חשוב שנותר ללא אמירה. אנו מתקשרים בחזרה בתקווה שעדיין לא מאוחר לקבל את ההודעה. זוהי קריאתו החסרה של מחבר להוט להעיר מצפוני עם רינגטונים מתעקשים.

גבריאלה וינר כותבת על מי שהיא ועל מה שהיא חיה, והיא עושה זאת בשפה מפתיעה וכנות. בסיפורים האוטוביוגרפיים האלה מלאי אירוניה והומור, הוא מזמין אותנו לשקוע בעולם ובמבט של אישה הנלחמת נגד השדים היומיומיים שלה. הוא מתייחס לנושאים כמו הגירה, אימהות, פחד מוות, בדידות חדרי המלון, כיעור, שלישיות, המספר האחד עשר המסתורי, המרחק מחברים ...

היום יום נראה כמכלול מורכב ועשיר שמוכן לחשוף את עצמו באופן מיידי. ״לא רק שאני נכנס למרחבים או מצבים בסגנון האמיתי של עיתונות גונזו, אלא אני חושף את הפחדים, החסרונות שלי, ההטיות והמגבלות שלי. אני לא מפחד לעצור את הסיפור של מה שאני רואה לעשות את זה […]. אני חושב שהדבר הכי כנה שאני יכול לעשות במונחים ספרותיים הוא לספר את הדברים כפי שאני רואה אותם, בלי אומנות, בלי תחפושות, בלי מסננים, בלי שקרים, עם הדעות הקדומות, האובססיביות והקומפלקסים שלי, עם אמיתות באותיות קטנות ובאופן כללי חשדני״.

שיחה אבודה
לחץ על ספר

תשעה ירחים

כשקונפוציוס ניגש לספר המוטציות שלו, הוא לעולם לא יכול היה לדמיין מה אישה יכולה לספר על מוטציה אמיתית, להתאים את גופה ואת רגשותיה לעובדה של תקופה כמו הריון שבה הכל משתנה בכוח בתהליך כזה. קסום מהאדם כאפוס מניסיונותיהן של נשים.

הם אומרים שחילות בוקר הן התשובה לחור השחור הרגשי שנפתח כשאתה יודע שתהיה אמא. כשגילתה גבריאלה וינר בגיל שלושים, היא הגיבה ככותבת קמיקזה טובה והשיקה את עצמה לחקור את כוח הכבידה של ההריון: אין יותר חווית "גונזו" מהריון.

וינר תמיד חופר היכן שמעטים רוצים לחפש ומשתף את ממצאיו ללא בושה או התרברבות. במסע הבלתי מעוכב הזה דרך מערות ההריון והאמהות, החומר מתרחב וספקות אורבים: האם אהבה אימהית יכולה לעשות הכל? מה אני עושה כאן, למה אני מצפה מכל זה? מה גורם למישהו להשתוקק להפוך לאמא?

קריאה זו הינה לידה ללא הרדמה, סיפור נגד הקיטש וההקלות שמשתמשות בנשים בהריון לפני "נס החיים". אין כאן קסם או סירופ; יש פורנוגרפיה, הפלות, דירות קטנות ואמא צעירה שנלחמת במצוקה הרחק ממדינה. כי זהו גם סיפורה של מהגרת שהגיעה לספרד מבלי שאיש דאג למה שהשיגה בחצי הכדור הדרומי.

עשר שנים חלפו מאז פרסומו ו תֵשַׁע לונאס היא ממשיכה להיות עדות המשלבת כמו מעט אחרים את האימה, היופי והפרדוקסים של התפשטות המינים. במהדורה מתוקנת ומורחבת זו פונה המחברת במכתב לילדיה כדי לספר להם עד כמה הכל השתנה וכמה דברים לצערי אף פעם לא משתנים.

תשעה ירחים

דיוקן הואקו

דיוקן הואקו הוא פיסת קרמיקה טרום היספנית שביקשה לייצג פנים ילידות בדיוק רב ככל האפשר. אומרים שהיא כבשה את נשמתם של אנשים, שיא ששרד כשהוא מוסתר במראה השבורה של מאות השנים.

אנו נמצאים בשנת 1878, והחוקר היהודי-אוסטרי צ'ארלס וינר מתכונן להיות מוכר על ידי הקהילה האקדמית ביריד העולמי בפריז, יריד גדול של "התקדמות טכנולוגית", שבין אטרקציותיו גן חיות אנושי, שיאו של מדעי גזענות והפרויקט האימפריאליסטי האירופי. וינר היה קרוב לגלות את מאצ'ו פיצ'ו, הוא כתב ספר על פרו, הוא לקח קרוב לארבעת אלפים האאקים וגם ילד.

מאה וחמישים שנה מאוחר יותר, גיבורת הסיפור הזה עוברת במוזיאון שבו שוכן אוסף וינר כדי לזהות את עצמה בפנים של האאקים שסבא רבא רבא שלה בזז. ללא מטען גדול יותר מההפסד או כל מפה אחרת מפצעיו הפתוחים, האינטימיים וההיסטוריים, הוא רודף אחר עקבותיו של הפטריארך המשפחתי ואלו של הממזרות בשושלתו שלו -שהיא של רבים -, החיפוש לזהות זמננו: ארכיפלג של נטישה, קנאה, אשמה, גזענות, שרידי רפאים החבויים במשפחות ופירוק תשוקה מעוגנת בעקשנות במחשבה קולוניאלית. בדפים אלה יש רעד והתנגדות שנכתבו בנשימתו של מישהו שמרים את החלקים של משהו שנשבר מזמן, בתקווה שהכל יתאים שוב.

דיוקן הואקו
לחץ על ספר
פוסט דרג

2 הערות על "שלושת הספרים הטובים ביותר מאת גבריאלה וינר"

  1. כל הכבוד גבריאלה וינר על שהייתה כל כך כנה בכתיבה שלך

    תשובה

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.