שלושת הספרים הטובים ביותר של ז'ורז' פרק

הספרות הצרפתית נהנית מסצנה סיפורית עשירה ומגוונת עם סופרים המצטיינים בהצעות אוונגרד כמו שהם, כל אחד בדרכו, Houellebecq o פונקינוס; או הנואר הכי נמכר בינלאומי עם פרד ורגאס o למטר. כל מספרי הסיפורים הנהדרים הללו ורבים אחרים נהנים מהמורשת של א ז'ורז 'פרק שבקיומו הקצר הוא הראה סימנים של יכולת גדושה באותה מטרה של הניסוי שלו.

נציג של תמיהה וניכור, של העלילה הנדחסת אל עבר הסינתזה הסיפורית כאלכימיה שבה הדמויות מזקקות את נשמתן. סופר נפלא בכל ההיבטים שבהם השפה מקבלת מימד אחר, בין אם זה פרוזה או פסוק, מאמר או חיבור. זהו הפרק שנראה לנו כפוליפטי בכל אחד מספריו.

בהיר במילים ואולי סתומה בנפשו על ידי אותה מורשת מרושעת לאחרונה של השמדה יהודית שפלפלה אותו בילדותו עם אובדן הוריו. הנקודה היא ששוב הספרות כפלצבו באופן האישי ביותר או כסובלימציה בפן היצירתי נפרסה ביצירה עמוסה באותה משמעות אולטימטיבית ובשארית הטרנסצנדנטית של ספרות טובה.

3 הרומנים המומלצים המובילים מאת ז'ורז' פרק

אני זוכר

Recordar es citarse a uno mismo aún a riesgo de no haber tomado las decisiones que en aquel otro momento asomaban como horizonte. Por eso ese comienzo de relato con el que visionamos hechos ofrece sinceridad, crudeza, melancolía, confesión. Con «me acuerdo» exponemos a los demás otros días idealizados en los que las cosas ocurrieron y transcurrieron extrañamente, siempre a contrapié, con su punto de hilaridad, de lirismo y de desconcierto. Justo el otro foco necesario para entender el ayer o hasta la más remota época vivida de la historia reciente.

«Me acuerdo» se ha convertido, con el paso de los años, en un viaje a la memoria colectiva de un país. Este inventario de recuerdos, compuesto por 480 anotaciones que siempre comienzan con las palabras que dan título al libro, se ha convertido en uno de los iconos de la literatura memorialista de todos los tiempos. Recuerdos de infancia y juventud de uno de los mejores escritores del siglo XX por los que desfilan actores, escritores y políticos, pero también estaciones de metro, bulevares o cines de un París que ya no existe pero que resulta fundamental para comprender el panorama actual de la cultura europea. Llega, en una nueva traducción de Mercedes Cebrián, una de las obras míticas de Georges Perec.

חֲטִיפָה

לפחות הסיפורים הישנים התחילו טוב, אבל זה אפילו לא היה זה. מלכתחילה, קללה מסתורית מרחפת ללא רחם על הדמויות, וככל שהסיפור מתפתח, נוכחותו בכל מקום מעוררת תמיהה על הקורא עצמו.

כאשר טוניו ווצ'ל נעלם, קורבן של חטיפה, עצור, נמלט, מדוכא?המשטרה, שלא מצליחה לפענח נכון את הרמזים הרבים שמוצגים לו, לא עושה יותר מאשר לפגוע בקרקע. חבריו של טוניו נוקטים בפעולה בעניין, אבל גם הם, קרובים ככל שתהיה, יפלו טרף לרוצח החמקמק. עם זאת, הומור ממשיך לשלוט בספר.

El lector tiene, asimismo, la oportunidad de probar su ingenio, ya que la solución, a la vez inasible y evidente, ocultada con esmero y, sin embargo, malévolamente simple, jamás desvelada pero siempre expuesta, está ante sus ojos. ¿Acaso sabrá verla? ¿Conseguirá dar con el autor de este caos?

הוראות חיים לשימוש

כל מוצר עם הוראותיו הקובעות את השימוש וההשלכה כפרדיגמה, מטעה אותנו. אין לזרוק שום דבר במחזור אחד מלבד החיים. אז מוטב שיהיו לך כמה הנחיות טובות כאשר החיים משתבשים או מאיימים בהרס...

בהנאה של אספן, פרץ הראה לנו שגם ספרות היא משחק ושמאחורי מסך חיי היום-יום נמצאת שירת האנודין. מאחורי חזיתו של בניין פריזאי פשוט הוא מצא ארכיון של סיפורים. קריינות היא גם ללמוד להסתכל, ללכוד את סיפורי החיים המרכיבים את המונומנטלי הזה חִידָה שאנחנו עדיין קוראים לה מציאות.

הגעתי לספר הזה בתקופה שבה הספרות איימה להפוך לעולם מלנכולי מדי. מצאתי בו מכת חיים. התאהבתי בברטלבות' ובפרויקט המטורף שלו, שמאחוריו פועפת אינטואיציה נהדרת: שיופי לפעמים חסר תועלת ולכן יפה יותר. עברתי על אלף ואחד הסיפורים שמסופרים כאן, עטופה באותה תדהמה שבה אני מתאר לעצמי שהרנסנס בוודאי חקר את ארונות הסקרנות שלהם. וידעתי שספרות יכולה להיות משהו אחר: משחק רציני מאוד שמשקף את החיוך הכי שובב שלנו.