הייתה תקופה שבה פרננדו שוורץ, יחד עם מקסימום ערבה, הוא נכנס לבתים שלנו עם תוכנית שולחן העבודה הנקראת «Lo + Plus». ושומרים זכרונות טובים מהראיונות ומשתפי הפעולה השונים שהשתתפו שם. במשחק הטיפוסי בין המגישים פראדרו שם את המגע החוליגני בעוד שוורץ עבר לתפקיד המגיש שלו יותר להשתמש בו.
באותם ימים פרננדו שוורץ הוכר גם כפרזנטור. ובזה הוא ממשיך עד היום, בווריד רומני שמתפוצץ בקצב לא סדיר. זה מוזר, אז זה עולה בקנה אחד עם מקרים אחרים כמו אלה של כרמן פוסאדס, אמלי נוטהומב o Isabel Allende, השכלתו כבן של דיפלומט. וזה שהנסיעה מהעריסה יכולה לעורר את הטעם הזה לכתיבה ככור היתוך המושלם למגוון החוויות.
בביבליוגרפיה made in Schwartz אנו מוצאים קצת מכל דבר. תרחישים היסטוריים או תהפוכות של פוליטיקה בינלאומית; עלילות אינטימיות יותר או אפילו אקזיסטנציאליסטיות; טיעונים המחפשים הומור מסאטירה; רומן שחור או חיבור היסטוריוגרפי. חוסר הסדירות ביציאתו הספרותית משולה לשונות עלילתית שתמיד מפתיעה אך בה בעת שומרת על חותמת אישית בפנים דמויותיו, בדיאלוגים התוססים ובפרוזה יקרה אך דינמית.
3 הרומנים המומלצים המובילים מאת פרננדו שוורץ
מנסיס בסקופלוס
מנסיס הוא מומחה בדיפלומטיה מתחת לשולחן. עם הידע של שוורץ על העובדות, אנו נכנסים לחזון פרודי של העולם הדיפלומטי וההתנהלות שלו. מהעדינות של הטפסים ולשון הלשון שלהם לתקשורת ולחברה בכלל, הכל קורה בקצב של הנחיות אחרות הרבה פחות רשמיות...
פטריסיו מנסיו הוא דיפלומט לא טיפוסי רציני שהממשלה פונה אליו כשצריך לפתור בלגן שאינו מודה בפתרונות, נניח רשמיים, אך מעט לא מוסרי כאשר אינו חוקי למען האמת. בהזדמנות זו, עליו לשחזר שלוש נערות שנחטפו באי היווני סקופלוס מבלי שאיש טרם דרש כופר; הן בנותיו של נשיא הממשלה ושר החוץ, וגם שחיין אולימפי מלא במדליות זהב.
מנסיס יוצא לחיפוש מטורף ומסוכן, שלוקח אותו מתנשף מיוון לסיביר, עם מספר עצירות ביניהן, כל אחת מסוכנת יותר. לשם כך הוא נעזר בקולונל רוסי חסר רחמים, חברו ופילגש מנעוריו, לה הוא מכנה מלינה מרקורי ולפעמים דסדמונה.
תן למנסי ללכת
סאטירת קסטיזה ספרדית מקציפה הכל עם הטעם הזה כדי לטשטש את כל מה שמבריק מבריק או מצביע על מעדנים. לו דה מנזס מצביע על הרעיון של גיבור העל של התיקונים הבינלאומיים מתוך תחושת האנטי-גיבור המסוגל להסוות את כל עליבות העולם.
במדינה באפריקה המשוונית, Mazambezi, יש הפיכה עקובה מדם שבמהלכה בית חולים באמצע הג'ונגל נהרס ושני רופאיו, ארבע אחיות וחמש נזירות, כולן ספרדיות, מורידים את הסכין. בהתקפה על הכבוד הפגוע, ממשלת ספרד נפרדת ממזמבזי.
שנתיים לאחר מכן, מתגלה שאותה מדינה שוחה על ים של נפט ובפנים שלה, בנוסף, ישנם מכרות קולטן. יש צורך לחדש את היחסים, ולשם כך שולחים את מנסיס, דיפלומט מכריע, בקפידה נכונה וביחסים טובים מאוד עם אחד האנשים החשובים במזמבזי.
גיבורים של לפני ימים
לכל שחרור יש את נקודת השיא שבה האדם משלים עם הטוב שבעצמו ללא מוסדות מתווכים, אמונות או פוליטיקה. באותם רגעים שבהם נראה שאפשרי הצעת תיקון, אפשר להתפעל מסיפור כזה בהתפעלות...
שני אוהבים, המופרדים על ידי אי הבנה וקונפליקט, מנסים להיפגש שוב בצרפת בתום מלחמת העולם השנייה, הם מנסים לברר אם הם יוכלו לסלוח על החטא שעשו שניהם: בגידה באמונותיהם העמוקות ביותר, פטריוטיות, אומץ והקרבה שההיסטוריה דורשת מכל אחד. מארי היא חברה בהתנגדות הצרפתית; מנואל הוא חלק מהתשע המיתולוגית, החברה של 150 ספרדים שבאוגוסט 1944 היו הראשונים שנכנסו לפריז ועוררו את כניעת הגרמנים.
לה נואב היה אמיתי, למרות שלגבורה לקח עשרות שנים להכרה בספרד ובצרפת. הרומן הזה משקף, בפשטותם של דברים גדולים, את האומץ שבו נהגו חבריו, את האהבות שהניעו אותם להקריב, את המסירות שבה עזבו את חייהם בכבישי צרפת. האפוס הזה, יחד עם הדרמה של ההתנגדות, הוא הרקע שעליו רקע פרננדו שוורץ בעוצמה של שפה השולטת בגיבורים של ימים, רומן אהבה המשקף תשוקה, דרמה והומור של חיי היומיום ורגעים הרואיים.
