לפעמים ויכוח, עלילה כרוכה בבדיקה חוזרת של תרחישים של המציאות מתוך פריזמה לא נוחה, מטרידה ומטרידה בהכרח. אין ריאליזם בלי הקיצוץ הזה מעבר לממוצע, של נורמליות. כי בהרבה הזדמנויות סיפורת מקיפה אותנו, אפילו יותר היום, בצורה של רשתות חברתיות, פוזות והפרמטרים אחרים של אושר.
לכן מעניין עוד יותר שסופרת צעירה כמו אמה קלין היא שמעזה לספר לנו דברים, דברים שלה, מתחת לאותה פריזמה של אותנטיות כמעט פנימית, כרוניקה אינטימית שנותנת משמעות לכל דבר כי היא מקרבת אותנו לאינדיבידואל. יקומים ממוקדים שהם הולכים מבפנים החוצה.
לאחר הופעתה והתפוצצותה בספרות העולמית, אמה לוקחת את העדה הזו שלא תמיד קל לחיות כדי לספר אותה יותר מאשר לספר מה זה לא לנסות לחיות אותה. תרגיל בהישרדות, גירוש שדים, שחרור ומודעות. כן, כל זה יכול להיות ספרות כמו של הסופר הזה. כי לזוז זה לא רק להזמין את הסנטימנטלי, אלא להראות גסות המשיגה את אותה תנועה פנימית, אותה התעוררות של המציאות הנרקוטית לקראת ריאליזם המסוגל להסביר דברים רבים...
3 הספרים המומלצים המובילים מאת אמה קלין
הבנות
חבר ותיק, ביום ילדות כלשהו, הזדעזע מההערצה הגלויה שלי לאורח החיים של כמה היפים שעברו בעיר. המציאות ללא ספק הייתה שונה והילד בן ה-12 כבר העדיף את ביתו עם בריכת שחייה במאליבו. אבל המגנטיות הייתה שם בהתעוררות של ילדות שהצביעה על אותה חוסר שביעות רצון מהחברה, עם נוסחאות שצרחו לפני החזון הכי פתוח (ובוודאי הגלוי) של העולם... אם הייתי קורא את הספר הזה קודם, בוודאי הייתי הבין הכל לפני.
קליפורניה. קיץ 1969. איווי, מתבגרת חסרת ביטחון ובודדה שעומדת להיכנס לעולמם הלא ברור של המבוגרים, מבחינה בקבוצת בנות בפארק: הן מתלבשות ברישול, הולכות יחפות ונראה שחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה. ימים לאחר מכן, מפגש מקרי יגרום לאחת מאותן בנות, סוזן, מבוגרת ממנה בכמה שנים, להזמין אותה להתלוות אליהן.
הם גרים בחווה בודדה והם חלק מקומונה שמסתובבת סביב ראסל, מוזיקאי מתוסכל, כריזמטי, מניפולטיבי, מנהיג, גורו. מרתקת ונבוכה, צוללת איווי לתוך ספירלה של סמים פסיכדליים ואהבת חינם, של מניפולציה נפשית ומינית, שתגרום לה לאבד קשר עם משפחתה והעולם החיצון. והסחף של אותה קומונה שהופכת לכת הנשלטת על ידי פרנויה הולכת וגוברת תוביל לפעולה של אלימות אכזרית וקיצונית.
הרומן הזה הוא יצירה של בכורה אשר, בהתחשב בנעוריה, הותירה את המבקרים פעורי פה בשל הבגרות יוצאת הדופן שבה היא מגלפת את הפסיכולוגיה המורכבת של דמויותיה. אמה קליין בונה דיוקן יוצא דופן של שבריריות מתבגרים ותהליך סוער של התבגרות. הוא מתייחס גם לנושא האשמה וההחלטות שיסמנו אותנו לכל החיים. והוא משחזר את אותן שנים של שלום ואהבה, של אידיאליזם היפי, שבו נבט צד אפל, חשוך מאוד.
המחבר שואב השראה חופשית מפרק מפורסם בכרוניקה השחורה האמריקאית: הטבח שביצע צ'ארלס מנסון ושבטו. אבל מה שמעניין אותו זו לא דמות הפסיכופת הדמוני, אלא משהו מטריד הרבה יותר: אותן נערות מלאכיות שביצעו פשע מתועב ובכל זאת לא איבדו את החיוך שלהן במהלך המשפט. עליהם, מה הוביל אותם לחצות את הגבולות, מה היו ההשלכות של מעשים שתמיד ירדפו אותם?
הארווי
עלילה חלופית, אולי אוכרוניה. אנחנו מתעמקים במוחה של אחת הדמויות המושממות ביותר בהוליווד האחרונה...
עשרים וארבע שעות לאחר גזר דינו של משפטו, בבית שאול בקונטיקט, הארווי מתעורר עם עלות השחר מיוזע וחסר מנוחה, אך מלא ביטחון: זו אמריקה, ובאמריקה מי שדומה לו לא נידון. היה פעם שאנשים הפנו לו עורף, אבל אנשים אלה הוחלפו במהרה באנשים חדשים: ואנשים שחייבים לו טובות, כך חושב הארווי, עדיין יצטרכו להחזיר להם.
הם ניסו להרוס את המוניטין שלו, אך הם לא הצליחו, ובאותו יום גורל אומר לו כיצד לסיים לשחזר אותו; הפנים המוכרות של השכן הסמוך שלך מתגלות כזו של הסופר דון דלילו, והארווי כבר מדמיין את הנייאונים: רעשי רקע, הרומן הבלתי מסתגל, שהפך סוף סוף לסרט; הברית המושלמת בין שאפתנות ליוקרה עומדת לשירות החזרה שלך. ועדיין, עד מהרה מתחיל השעות להתמלא בסימנים מטרידים ומבשרי רעות; של העמקת סדקים באמון שאיתו התעורר הארווי...
בעדינות הפסיכולוגית הרגילה שלה, אמה קליין מספרת את הסיפור הזה מהמקום הכי לא נוח: ממוחו של הארווי (ויינשטיין, כמובן) ששמות משפחה שלו אינם נחוצים לו, ומי מוצג כאן כמישהו שביר ונזקק, שמעריך יתר ערך האינטליגנציה שלו ומפגינה מגלומניה מגוחכת; אדם מנותק לחלוטין מהמציאות, זו של גינויו, שהופך לגלוי יותר ויותר להחריד, ובהן מחלחלות הנחות של אשמה שהעצמי המודע שלו שולל.
הימנעות מהזוויות החוזרות ביותר של נושא המואר לעתים קרובות באור יחיד, ניצול הזרקות של הומור עמום וניצול האפשרויות הקלידוסקופיות של יחסי הגומלין בין הדמויות בחדות וללא קו תחתון, אמה קלין בונה עם הארווי יצירה קאמרית לפי סיבובים חודרניים, מצחיקים ומטרידים, חושף את יכולתו למרחק, זו של הנובלה, שלא חקר עד כה.
פאפי
החלום האמריקאי נמס כמו סוכר בסכום החיים שמרכיבים את אותה התפתחות תזזיתית לקראת הצלחה או כישלון המסוגלת להשאיר אותך חסר אונים בחברה של תחרותיות אכזרית. מקבל את המחיר לשלם, כל אחד עושה את תרגילי ההליכה על חבל דק כדי להימנע מנפילה ומגיע לצד השני מתוך מחשבה שההצלחה הקטנה הזו שווה את זה, אפילו כדי לראות מי נופל...
בינתיים של ההישרדות הגסה ביותר, פיליות ופוביות שצומחות כמו פרחים כהים בצל אותה התעוררות מפוארת ומיוחלת. תמיד חשבתי שהחברה Made in USA היא עורק בדיוקן של הדמויות שלה, אמה רוקמת אותו בהזדמנות זו, שמחה למרות הכל על הפסיפס העוצמתי שהושג.
עשרה סיפורים מאת מחברת הרומן המצליח "הבנות", המתעמקים בפינות האפלות ביותר של יחסי משפחה, מיניות ותרבות התהילה.
שחקנית שאפתנית שעובדת כפקידה בחנות בגדים מגלה דרך חלופית להתפרנס ממכירת משהו מאוד אינטימי באינטרנט; אב הולך לבית הספר של בנו כדי לאסוף אותו לאחר אירוע אלים שעלול לעלות לו בגירוש; מטפלת למשפחתו של שחקן מפורסם מנסה לחמוק על פני הפפראצי לאחר שהסתבכה בשערורייה; נערה בגמילה נכנסת לחדרי צ'אט באינטרנט שבהם מחליפים תמונות מגונות; עורך עובד אצל מיליונר שכותב את זיכרונותיו; מפגש משפחתי בחג המולד ספוג במתח גובר על צללים מהעבר; אב משתתף בבכורה של סרטו האומלל של בנו...
אמה קלין מתארת בצורה מבריקה סיטואציות יומיומיות של דמויות המתמודדות עם השדים שלהן, מצבים שמתגברים עליהן, מציאויות שהן לא היו רוצות להתמודד איתן... סיפורים אלו מאשרים את המחבר כקול מהותי בספרות האמריקאית העדכנית.
