בעקבות בעקבות הרחוק של טום שארפ וההומור הנושך שלו, דייוויד סדריס האמריקאי הופך את ההומור האנגלי לשלו ומעלה את ההומור עם שילוב של סאטירי ואוטוביוגרפי. להשאיר מאחור בדיות בחיפוש אחר השתקפויות כדי לתקוף באופן סופי את האמיתי. כי בהרכב הסובייקטיבי של הכל יש מספיק חומר סיפורי, ועוד הרבה יותר מההומור הזה שבורח מהמלנכוליה ככל שהוא יכול עם השנים.
ללא ספק מחבר אחר שמספר את האפוסים שלו קרובים מאוד. כל הניצולים מאותה ספינה טרופה יכולים למצוא את חבל ההצלה המוזר של הקומיקס. למרות שהלוח נמצא באמצע האוקיינוס, כפי שגם המחבר מראה לנו...
שום דבר לא כל כך פרדוקסלי ובו בזמן נכון לדבר על החיים כעל הטרגיקומדיה הגדולה. זה תלוי רק בפריזמה שדרכה אתה מסתכל כדי לגלות מה מצחיק בעצמנו, רודפים אחרי צללים בין עתיד מוקרן לתשוקות אבודות. Sedaris הופך אותנו לצופים של חייו. Sedaris הופך לדמות ומזמין אותנו לראות את המעבר שלנו בעולם הזה כדמויות שאנחנו גם. אין ברירה אלא לצחוק למרות הכל.
3 הספרים המומלצים המובילים מאת דיוויד סדריס
קליפסו
הענקת התבוננות פנימית בפעולה היא אחת המעלות הגדולות של Sedaris. נכון שאולי בלי איש הציבור שעומד מאחורי הסיפור, אולי לעניין לא תהיה משמעות כזו. אבל לא תמיד הסלבריטאים שלנו ערומים. וגם כשהפן הציבורי של Sedaris תופס אותנו רחוק, אפשר לנחש את מעשה החרטה הזו שמוצף באומץ ומחויבות.
סדריס הולך לחוף, על חוף קרולינה, כדי לנסות להתנתק מהכל, אבל הוא לא יכול לברוח מעצמו. אפילו לא מהמשפחה שלו. אפילו לא העבודה שלו. גם לא מההתמכרות שלו לצמיד שסופר את צעדיו. או התאבדות אחותו. אפילו לא אביו הימני. לא דונלד טראמפ. הפתרון היחיד? צוחק על עצמו ועל עליבותיו כקתרזיס הכרחי כדי להמשיך לחיות.
לפי הגרדיאן, העיתון הבריטי היוקרתי ביותר, "דיוויד סדריס הוא המלך הבלתי מעורער של הספרות ההומוריסטית". וקליפסו היא יצירתו המובהקת, זו שמכילה את כל הצחוק שלו, את כל המלנכוליה שלו. בדיחות אסטטולוגיות עם פרוזה ראויה לדורותי פרקר, חיות מודעות לעצמן, רוחות רפאים אלכוהוליות וכל הרוך שבעולם. ספר על הרגע הזה שבו אתה מבין שלחיים שלך יש הרבה יותר עבר מאשר עתיד. ואתה מסתכל אחורה, בזמן שאתה מחייך.
שמלת יום ראשון
חייו של סדריס הם הסצנות הללו כפי שכולנו זוכרים בפלאשבק. היום בו הדוד שלנו השתכר או הכעס שאמא שלנו עוררה עלינו כשלא הלכנו לשיעור. כולם ממוקדים כסיפורים של גיבור חיי היומיום, זה שכולנו נושאים בתוכו.
לא קל להיות דיוויד סדריס. גדל במשפחה המאמינה שהטלוויזיה היא השטן. עם אמא שמסוגלת לנעול אותך מחוץ לבית באמצע שלג. משחק סטריפ פוקר כשאתה עדיין ילד. מחפשת את הדודה העשירה ההיא. מתחזה להיפי מתבגר. להעיף אותך מהבית שלך בגלל היותך הומו. או ביקורת חריפה על כך שהפכת את המשפחה שלך, כל האומללות המצחיקה והטרגיקומית שלה, לנושא של מה שאתה כותב. על הסיבה להיותו הסופר ההומוריסטי החי המצליח ביותר על פני כדור הארץ. לא קל להיות דיוויד סדריס.
אבל הדבר המסובך יהיה עולם בלעדיו, בלי סיפורים אוטוביוגרפיים כמו 22 התכשיטים האלה, שמראים לנו שצחוק הוא התגובה הכי נכונה לבלתי צפוי, לאבסורד החיים, לפחד מהקרובים וכמובן לבלתי רצוני. מצחיק.
כשהלהבות עוטפות אותך
לדיוויד סדריס יש את היכולת יוצאת הדופן להפוך את הסבל הקטנות של חיי היומיום למצבים מצחיקים והזויים. בספר החדש הזה של סיפורים אוטוביוגרפיים, הוא מתעלה על עצמו כדי לקחת את האירוניה המסחרית שלו לרמות בלתי צפויות של קומדיה.
כך, הוא מספר לנו על שימושי הפנאי האפשריים שמציע מכשיר מתוחכם כמו צנתר, על איך ניתן להשיג שלד אנושי, על תולעת טפילית מרתקת שחיה זמן מה ברגל חמותו או על שיטה מוזרה להפסיק לעשן על ידי נסיעה לטוקיו.
Sedaris מבהיר שמשחק בגפרורים עלול לגרום לשריפה הרסנית וכי הוא עצמו, בעקבות גראוצ'ו מרקס ו וודי אלן, הוא המוכשר מבין השחקנים. כמו תמיד, יצירת המופת החדשה הזו של ספרות קומיקס, המלאה בסאטירה חריפה ופראית של מעמד הביניים האמריקאי, מצליחה לשחזר בצורה מושלמת את המימד היומיומי של האבסורד וכמו בקסם - להצחיק את הצחוק העצוב ביותר.
