הוא תמיד כתוב, בחלקו, מנקודת המבט של המחבר עצמו. אין להכחיש כי בין הפרופילים הפסיכולוגיים של הגיבורים התורנים, תמיד יש משיכות מכחול של היוצר למשימה הטיטנית של שחזור עולמות חדשים. בן לנר אולם הוא הולך רחוק יותר ומסתמך על התמרה ברורה, תחפושת המובאת מהמציאות שלה.
התוצאה היא ספרות חמורה ופתוחה, הריאליזם ההוא טעון גם בפנטזיה של האקזיסטנציאליסט. כ פונקינוס ליאנקי עבר דרך המסננת של ייחודיות גם ספרדית. עקבות חיים שונים המוטמעים בנרטיב עכשווי, כדי שהקורא יגלה את הארומה המהותית של מה שמאחד את כולנו בכך כדי להתקדם למרות הכל.
הומור מורכב, אירוניה, נגיעת הטרגדיה היום-יומית והתרוצצויות מבריקות כלפי האין ובעיקר. רקע וצורה התומכים בעמודי התווך של מהו ספרות ככרוניקה וכדבר דומה לסימפוניה על שלביה השונים. גילוי לרנר הוא לדאוג למציאות שכן רק סופר מגלה אותה, נחוש שכולנו יכולים להרגיש אותו דבר.
3 רומנים מומלצים של בן לרנר
10:04
דברים מרכזיים קורים בשעות לא רעות, ללא דמויות עגולות או תאריכים מייצגים. ההיסטוריה נכתבת על צירופי מקרים המסוגלים לשנות הכל, לא רק את מה שרשום באלמנאקים אלא גם בכל ההיסטוריות הפנימיות המקושרות על ידי סכום הזמנים.
10:04 מציג בפנינו סופר צעיר מניו יורק שעבר שינויים גדולים בשנה האחרונה: הוא השיג הכרה ספרותית משמעותית, אובחן כסובל ממחלה שעלולה להיות חמורה, וחברו הטוב ביקש ממנו להזרע.
הספקות שלו לגבי זה בסופו של דבר מובילים אותו לנהל שיחה מפוארת (בסגנון טהור של וודי אלן) עם בנו ההיפותטי על חוסר המשמעות של להיות אבא בעולם במצב סופני. במקביל, הוא מתחיל במערכת יחסים מינית עם אמנית מתעוררת באמנות החזותית שאוהבת להיחנק במהלך יחסי מין ... היא מתעניינת גם בתנועת הכובשים בוול סטריט, ומציעה את ביתה כדי שהמפגינים יוכלו לשטוף.
והחיים מעורבים ביצירה ספרותית: כל הסיפורים, החופפים, משפיעים על תפיסת המציאות, ההבדל בין מה שקורה באמת לבין מה שאנחנו חושבים שקורה. כך, הגיבור יתחיל להתגבר על הבלוק שלו. התוצאה הסופית תהיה הסיפור שאליו אתה שולח אל האני חדש יורק. ובעוד כל זה קורה, ניו יורק בכוננות לקראת הוריקן סנדי ...
מכון טופקה
לכולנו יש עבר, גם לרנר. השאלה היא לדעת איך לשים אלטר אגו מול אותו עבר המסוגל מספיק להתמודד עם מה שהיינו ועל סמך זה מה שנותר מאיתנו ...
אדם גורדון, כיתה 97, נמצא בשנה האחרונה שלו בתיכון טופקה בקנזס. זה אחד הבנים קריר מהתיכון, יש לו חברה, והוא הכוכב של צוות הדיבייט. כעת הוא צפוי לזכות באליפות המדינה. יחד עם הוריהם הפסיכותרפיסטים, הם מהווים משפחה טיפוסית של אינטלקטואלים בצפון אמריקה, יהודים ודמוקרטים.
האם, סופרת פמיניסטית מפורסמת המואשמת על ידי רבים בתסמונת קנאת הפין, עומדת בפני האתגר של גידול בנה במקום שנשלט על ידי גבריות רעילה. האב, בעל כישרון מיוחד להתמודדות עם מה שמכונה "מקרים אבודים", מקבל את דארן אברהרט, חסר חברים, נטול חברה ומודר מכל פעילות, להתחיל להתרועע, למרות ההשפלה של בני גילו.
מארבע נקודות המבט הללו ובשליטה מסנוורת של השפה, בן לרנר מציע לנו דיוקן של דור המום מרווחת יתר. זוכה פרס הספר של לוס אנג'לס טיימס וגמר פוליצר, רומן מגרה ושאפתן זה מראה לנו את ההקדמה להווה האמריקאי חסר המנוחה, המסומן במפולת המידע, כישלון הנאומים הפוליטיים, הטרולים, הימין החדש ומשבר הזהות של האדם הלבן מהמעמד הבינוני.
עוזבים את תחנת אטוצ'ה
כשם שרוגע הצ'יצ'ה כשלעצמו הוא ההקדמה לכל סערה, כל רגע שנחיה הוא אנטגוניסטי למה שמגיע אחר כך. אין מונחים ביניים או הפסקות. זה קומי או טרגי, תלוי איך אתה מסתכל על זה או על פי איך שאתה חי. הנקודה היא שצחוק מקדים לדמעות ודמעות, עם יותר זמן וסבלנות, לפעמים מחזיר את החיוך בתגובה. כל עוד אחד צעיר כדי להשאיר עורות מאחור ...
אדם גורדון, הטרונימי של הסופר וגיבורו של Saliendo de la Estación de Atocha, נהנה ממלגה יוקרתית במדריד לביצוע מה שהוא מכנה בגדול "פרויקט פיוטי". עם זאת, הוא גם מנסה לפרום את זהותו, כמו גם את יחסיו עם האמנות. בעקבות כמויות גדולות של קפה שהוא מפחית בעזרת תרופות הרגעה שהוא רושם, החיפוש של אדם יוביל אותו לעיר שעומדת לחוות פרק חשוב בהיסטוריה שלה.
עם פרוזה מוטנטית הנעת בין טרגדיה לקומדיה, זלזול ולעג, הרומן הזה הפך את בן לרנר לסופר המוענק ביותר בשנים האחרונות, ונבחר לרומן הטוב ביותר על ידי רשימה אינסופית של כלי תקשורת, בין אלה הבולטים: הניו יורקר, ניוזוויק, הבוסטון גלוב, הגרדיאן, מגזין ניו יורק o USA Today.
