כשספרות היא תרגיל לשמה, היא גורמת בסופו של דבר להשפעה בלתי ניתנת לערעור של הבלתי צפוי. מהטיוטה הבלתי נתפסת ליצירת המופת המדממת עשתה גילוי קדחתני. נראה לי שמשהו כזה קורה עם אנטוניו אונגר שמציע לנו סיפורים ורומנים עם מגע של כנות, הזדמנויות והתעלות שמתחברים רק כשמתחילים לכתוב תחת ה"סתם בגלל", כי הגיע הזמן לספר משהו.
מוטבע בריאליזם הזה של גאבו, כמורשת בלתי ניתנת לערעור של הנרטיב הקולומביאני הנוכחי המגולם על ידי ואסקז, קווינטנה o רסטרו מחדש, גם המקרה של אונגר שובר את הריאליזם. ניגש אליו רק מתוך אלגוריה מוזרה על המלוכלך, על המוזר כמנוע שיכול לעורר את חוסר העקביות של המציאות המורכבת מהמוסרי, האידיאולוגי או אפילו החברתי.
זה מה שיש לריאליזם, שיכול להיות כל דבר ממלוכלך ועד קסום. באופן מוזר, ההרכב של העולם שלנו נותן הרבה מעצמו בנרטיב, אולי יותר מכל ז'אנר אחר, כי הסיפורים הקטנים והגדולים לגלות נמצאים בצד הזה, ברעיון הסובייקטיבי של מה שקורה מתחת למיליוני פריזמות אפשריות.
אונגר מבטא את התפיסה הזו של גיוון כרומטי מדמויותיו, לפעמים מתפצלות אך חיות בזעם בצורניות שלהן המקשרות עם האני האמיתי של כל פרט מעבר לבינוניות כוזבת. ודווקא באותן קשיחות כל אחד עושה חרטה ספרותית, מתוך האמפתיה של מה שמסופר כאילו הוא חי על ידינו.
3 הספרים המומלצים המובילים מאת אנטוניו אונגר
שלושה ארונות קבורה לבנים
שלושה ארונות קבורה לבנים הוא מותחן שבו בחור בודד ואנטי-חברתי נאלץ להחליף את זהותו של מנהיג המפלגה הפוליטית באופוזיציה ולחיות כל מיני הרפתקאות כדי לשים קץ למשטר הטוטליטרי של מדינה באמריקה הלטינית בשם מירנדה, הדומה באופן מחשיד לקולומביה.
חסר מעצורים, חסר צירים, מצחיק, המספר-גיבור משתמש בכל דבריו כדי להטיל ספק במציאות, ללעג ולהרוס אותה (ולשחזר אותה מאפס, כחדשה). נרדף ללא הפוגה על ידי משטר הטרור השולט בכל דבר במירנדה ועל ידי הפוליטיקאים המרושעים מהצד שלו, לבדו נגד העולם, הגיבור סוף סוף נתפס וניצוד. אהובתו, לעומת זאת, מצליחה בנס להימלט, ואיתה נותרה חיה התקווה למפגש מחודש והתחלה חדשה לסיפור.
שלושה ארונות קבורה לבנים זהו טקסט פתוח ופוליפוני, מוכן לקריאה מרובות. אפשר להבין אותה כסאטירה עזה על פוליטיקה באמריקה הלטינית, כהשתקפות מעודנת על זהות אינדיבידואלית והתחזות, כחקירת גבולות הידידות, כמאמר על שבריריות המציאות, כסיפור של אהבה בלתי אפשרית.
עטוף בחבילת מותחן קלה לפתיחה ולקריאה, מלאה בהומור, רומן זה מציע ללא ספק משחק ספרותי מורכב ומרתק, המקדש ללא עוררין את אחד מגדולי הסופרים בדורו בשפה הספרדית.
חוה והחיות
בסירה נסחפת, במעמקי הג'ונגלים של האורינוקו, אווה מדממת למוות ובין שינה לערות היא תוהה אם תימצא, אם תגיע לחוף בחיים, אם ייעודה הוא למסור את גופתה ל- פסגות הנשרים. בעיר נמצא עברו הנידח, ממנו הצליח לברוח בזמן. בנמל האחרון נמצא מה שחוותה לאחרונה, וגם שם מחכים לה, כל אלה שאוהבים אותה: אהובה ובתה אפריל.
מתרחש בקולומביה בסוף שנות התשעים, נקרע מהמלחמה שמקדמת המדינה בין צבאות למחצה, חיילים וגרילה, אפשר לקרוא את הסיפור הזה כמטאפורה של מדינה שנידונה לחזור על שגיאותיה ולהחמיר אותן, אבל גם כ מסע אל פנים נשמתה של אווה, חיים עקשניים, שכמו אלה של הג'ונגל, מסרבים לשתוק.
בהתבסס על אירועים אמיתיים, הכתובים בפרוזה ברורה ועוצמתית, מציע הרומן לקורא להיות חוה בין החיות וכמוה לסכן את חייהם למען אחרים, שהנה כאן כולנו.
מיראם
"בצד השני של החצרות, בקומה החמישית של מספר 21 Rue C, יש עכשיו משפחה. הם הגיעו ביום שני. הם חשוכים. הינדים או ערבים או צוענים. הם הביאו בת. זוהי הכניסה הראשונה של גיבור הרומן הזה, דמות בודדה, אובססיבית, שעושה תרופות עצמית, חיה קשורה לזיכרון אחותו המתה וגרה בשכונה שבה יש יותר ויותר מהגרים.
דמות שכותבת הכל בפירוט ביומנו, דרך דפיו יראה הקורא כיצד הוא מתבונן בשכניו החדשים, אותם הוא חושד בסחר בסמים. הוא גם יגלה כיצד הוא נהיה אובססיבי לבתו, שבסופו של דבר הוא מרגל אחריה במצלמות נסתרות המאפשרות לו לראות אותה עירומה בחדר האמבטיה, צופה אל המרפסת, שוכבת במיטה, מותקפת על ידי אחד מאחיה.
מאותו רגע, הדמות תעבור מהתבוננות לפעולה, בזמן שהוא מרשה לעצמו להסתבך בקו העכביש של הנערה בה הוא שוקל, מתוך אמונה שהוא יודע עליה הכל, למרות שהדברים אולי לא כמו שהוא חושב ואולי מישהו צופה בו.
וכשהמתח – הארוטי והאלים – גובר, המספר מתחיל להרגיש נרדף, הוא מדגמן כמה פסלים אניגמטיים של מלאכים בגבס ומתכונן לעשות משהו שישנה הכל... רומן קולט, מטריד ומטריד.
הרהור על הגירה ושנאת זרים. הדיוקן המעורר של דמות הנגררת על ידי אובססיה חולנית, שמובילה, בקרשנדו בלתי ניתן לעצירה, לשטח אופייני למותחן האפל ביותר.
