ג'ון קונולי עשה זאתשוב. מתוך נרטיב באמצע הדרך בין אימה לז'אנר השחור, הוא תופס כל קורא עד תשישות קריאה.
התמודדות עם הרוע לעולם לא יכולה לבוא בחינם. כל גיבור חייב להתמודד עם הנמסיס הטבעי שלו, זה שעומד כמעשה איזון בסיסי, כך שלרוע העולם ימשיך להיות מקום לסלבריטאיות.
וזהו הדבר, כאשר ג'רום שם את חייו בראש ובראשונה כדי להציל אחרים, בסופו של דבר הוא קיבל את צורת הגיבור היומיומי. מה שג'רום לא יכול היה לדמיין הוא שבמאבק הזה בין טוב ורע, יש לאחרון כלים רבים וחזקים להשמיד את יריביו.
גיבור -על אמיתי יכול לעמוד מול נמיתו בתנאים שווים. אבל ג'רום רכש את האיכות הזו לגמרי במקרה. הרוע גדול מאוד כאויב. כשהוא נכנע לו, הוא הופך להיות הבובה שלו ומוסר את נשמתו ללא התכתבות ולו ברגע שהרוע מציף אותו לתהום תבוסתו.
ג'רום הפך לצל של עצמו במישור העולם האמיתי, זה שדרכו הוא עובר בעוד רוחו כבר שייכת לגיהנום. תקוותו היחידה היא נשימת אנושיות המובילה אותו ללא ביטחון לקראת חיפוש פתרונות. צ'רלי פארקר מופיע אז כחוקר פרטי שהוכשר, לפי אקסצנטריותו, להוציא מעט אור ממצבו של ג'רום חסר נשמה, מושפל ומווביל כלפי האשמות שווא ברצח במישור המציאות ההוא רק מניח את קצה הקרחון הקיומי האפל שלו.
יחד עם פארקר, ג'רום יתקרב לסוג של כת: The Cut, עם קרבה מיוחדת לרוע. בכת סוגדים למלך המת. אולי זה הנמסיס, הגורם לטרגדיה של ג'רום ברנל.
ג'ון קונולי, שכבר הקסים אותי עם ספר הסיפורים הקצרים שלו מוזיקת לילה, משתמש בטיעון הטרור כתרחיש המסוגל להחביא את התעלומה. הכלאה הקרובה לז'אנר השחור אבל שמפריעה ומדאיגה כל קורא, עד שהיא משיגה את האפקט הפרדוקסלי הזה של הקסם בקריאה.
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן זמנים אפלים, ספרו החדש של ג'ון קונולי, כאן: