במרחב הייחודי, הדקדנטי והטרנספורמטיבי של תקופת בין המלחמות באירופה, הכותבים ומשקל הרגע עברו על דפיהם חרטות אישיות, חילוקי דעות פוליטיים ודיוקנאות חברתיים מעוותים.
נדמה שרק הם, היוצרים והאמנים יכלו לדעת שהם חיים בסוגריים של פסימיות שבה כלי הנשק הושארו רק באחסון לשימוש צמוד.
מלקולם לורי הוא היה סופר, מאלה שנעו בין צללי העבר הכמעט קודר של מלחמת העולם הראשונה לבין הערפילים הפוליטיים החדשים שבישרו את הגעתה של העתק של רעידת אדמה מלחמתית חדשה. מחשבותיו של מחבר זה מעניינות ביותר מן האנושי והחברתי. העט של לורי מביא לנו את סיפור הימים ההם, המסופר ביופי המדהים של החיים כיוצא מן הכלל, של הישרדות כמו זרם שהעיב על כל רעיון אחר.
רומן מעניין ועמוק שתורגם לראשונה לספרדית. הזדמנות נפלאה לשמוע את הקול המעניין הזה מהעבר עם הדים של אוניברסליות. מעבר ליצירתו הידועה ביותר מתחת להר הגעש, הרומן הזה שומר על הנקודה האוטוביוגרפית הזו של סופר ספוג במציאות עקובת מדם ובשדים המסוימים שלו.
בתרחיש היסטורי כמו זה שבו הוא חי, המחבר נקרע בין יסוד הגותו לבין ההתאמה הקשה באידיאולוגיות פוליטיות שנראות כאילו צומחות בתשוקה הרסנית, מתוך כוונה סופית לכפות, בעולם הנתון להיסחף מהרוח העמוקה ביותר של הסתירה האנושית.
אתה יכול לקנות את הספר הולכים לים הלבן, הרומן הגדול של מלקולם לורי, כאן: