אחת הנוצות הנוכחיות המדהימות ביותר היא Amélie Nothomb. הרומן הקודם שלו שפורסם בספרד, פשע הרוזן נוויל הוא הכניס אותנו לרומן בלשי ייחודי בעיצוב תפאורה שכאשר טים ברטון יגלה אותו יהפוך בסופו של דבר לסרט, יחד עם חלק גדול מההפקה הקודמת שלו.
אבל בעבודתה שכבר פרה, אמילי ניווטה בהמון זרמים שאליהם היא מוסיפה גוונים בין הפנטסטי לקיומי, עם הקלילות הפרדוקסלית שתערובת הטרנדים שכביכול רחוקה מהקנה היצירתי תמיד משיגה.
ב- Riquete el del pompano אנו פוגשים את Déodat ו- Trémière, שתי נשמות צעירות שנקראו לשכנע את עצמן בתמהיל שלהן, כמו היפה והחיה של פראולט (סיפור ידוע יותר בספרד מאשר הכותרת עצמה שאליה מתייחסים בעיבוד זה).
כי זה קצת מזה, של העברת הסיפור להווה, הפיכת האגדה להתאמתה בזמננו הנוכחי הרבה יותר עגמומית מהזיכרון המלנכולי והקסום של הסיפורים הקלאסיים.
Déodat הוא החיה ו Trémière הוא היופי. הוא, שכבר נולד עם הכיעור שלו והיא, התקדש ביופיים המרתקים ביותר. ובכל זאת שניהם בנפרד, רחוקים זה מזה, המסומנים בנשמות שאינן מסוגלות להשתלב בעולם חומרי שממנו הן בולטות משני קצותיו ...
ומשתי הדמויות הללו המחבר מתייחס לנושא המעניין תמיד של נורמליות ונדירות, של האקסצנטריות הגדולה על שפת התהום והנורמליות הבינונית המרגיעה את הרוח תוך התעלמות מהנשמה עצמה.
הרגע בו מציאות העולם מתפרצת בכוח, עם נטייתו לסימון קל, לדימוי ולנידוי או הערצה אסתטית, הוא כבר ילדות ואף יותר מכך גיל ההתבגרות.
באמצעות Déodat ו- Trémière נחיה את המעבר הבלתי אפשרי הזה, הקסם של אלה שמכירים את עצמם שונים ושבפנים עמוק יכול להתקרב מהסיכון של הקיצוניות הנמשכת, לאושר של האותנטי ביותר.
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן Riquete el del copete, הספר החדש של Amélie Nothomb, פה: