שלב ההתחלה של הרומן הזה חושף אותנו למה שאנחנו מאמינים שאנחנו כבר לא. העולם שלנו מתחיל מדו-קיום חברתי, מערים, ממערכות יחסים ממוסדות, מערוצים רשמיים, משגרה, מהרמזורים והמכוניות שלנו... מה שקורה מעבר לכל סביבה מתורבתת נראה לנו משהו זר, בית גידול בזו שהיינו רוצים. לא נמשך יום אבל אנחנו באים משם, מהיסודות, ועדיין נשאר לנו משהו, למעשה אנחנו חיות החבויות בהיגיון.
אז המותחן המציץ למה שאנחנו בהחלט יותר ברקע מקבל נקודת מתח גדולה יותר. אבל במובן מסוים, מותחנים הם גם דרך טובה להתעמת עם התקשורת שלנו, "לסבול" גישה מגוחכת לאירועים טראומטיים. אם נקבל לקח מזה, נהדר.
בהתמקדות בהצעה הנרטיבית, ג'ואן ובנה לינקולן נהנים מיום בגן החיות. לא נשאר להם מעט לסגור אותו אך שניהם מנצלים את אותם הרגעים האחרונים כדי שיהיו להם קרבה ובלעדיות רבה יותר עם כמה מן החיות. האם והבן מתקשרים. האם מודיעה לו כמיטב יכולתה על מה שהיא מאמינה שיש לשייך לכל גישה של החיות. הילד נהנה.
אבל כשהם עומדים לעזוב את גן החיות משהו מפתיע אותם. ג'ואן מבינה שהדרך היחידה להימנע מסכנה היא לחזור פנימה ולהתחבא.
אתה זוכר את הספר "חיי פיי"? בכל מקרה, היית רואה את הסרט...
מצטער לפנק אותך אם אינך מודע ל-Pi, אבל ההשוואה מחייבת זאת... ברגעים האחרונים של הספר אנו מגלים שהסיפור שסיפר לנו הגיבור על הישרדותו בסירה עם חיות הוא בעצם דרך של להסתיר כמה זה גס, זה אומר לשרוד את הנסיבות. הסיבה שסיפור הומצא כדי להסתיר את האינסטינקטים ההישרדותיים הפרימיטיביים ביותר...
ובכן, כאן אינסטינקטים ההישרדותיים באמת הופכים את ג'ואן ללביאת גן החיות והם הופכים לעלילה המרכזית, בלי בדים לוהטים או פנטזיות. מה שג'ואן חייבת לעשות כדי לשמור על בנה ועל עצמה בחיים מקבל טון אבותי ואטוויסטי. האדם המודרני הפך שוב לחיה, בתנאים דומים לשאר החיות המאיימות...
האם הלביאה תשרוד? האם תגן על חיי הגור שלך? סיפור טבעי מפחיד בסביבה אורבנית. פעולה מהירה ומתח קריאה כך שלעולם לא תוכל לעזוב את העלילה הזו.
אתה יכול לקנות את הספר ממלכת החיות, הרומן החדש מאת ג'ין פיליפס, כאן: