בנאומו, בשפת גופו, אפילו בנימתו, מגלים א חואן חוזה מילאס פילוסוף, ההוגה השקט המסוגל לנתח ולחשוף הכל בצורה המרמזת ביותר: בדיה נרטיבית.
ספרות עבור מילאס היא גשר אל אותן תיאוריות חיוניות קטנות, המתקרבות לכל כותב בדאגה. ודמויותיו בסופו של דבר מאירות בדיוק בגלל העומק הפסיכולוגי ההוא שקוע בכולנו כקוראים. כי הנסיבות מגוונות אך הרעיונות, הרגשות והתחושות תמיד זהים, מגוונים בכל נפש שמרגישה, חושבת או מתרגשת.
לוסיה היא אחת מאותן דמויות ענק של מילאס, שלפתע מתמודדות עם החלל, ומגלות בו שזה לא כך. אולי המרחב הכבוש הזה, עד לרגע שבירת חיי היומיום, היה רק ארון סגור, מלא בבגדים ישנים וריח כדורי עש.
כשהיא מאבדת את עבודתה, לוסיה מגלה שהגיע הזמן לחיות או לנסות. לאחר מכן הסיפור רוכש את אותה נקודה חלומית לפעמים, את הפנטסטי כטיעון של המחבר להתחבר למי שאנחנו באמת, מעבר לאינרציה היומיומית, למוסכמות החברתיות ולסטנדרט.
לוסיה זורחת כמו כוכבת חדשה, היא מתקרבת לעברה במלנכוליה אך היא מחליטה להחזיר את זמנה להיום. על סיפון המונית שאיתה יעבור בערים בחייו או ברצונותיו, יחכה לנוסע עימו שיתף מפגשים חולפים ומיוחדים, ויחכה שהקסם הזה שידחה השגרה יתממש.
החיים הם סיכון. או שזה צריך להיות. לוסיה מגלה, בחרדה זו שהיא למצוא את עצמה מחוץ למנגנון המהותי של החברה, שבדידות מפחידה, ואפילו מנוכרת. אבל רק אז תתעמק לוסיה במה שהיא, במה היא צריכה ומה היא מרגישה.
לא עוד תחושות נפוחות, אין אינרציה עיוורת. רק היסודות באמת יכולים להפוך את לוסיה למשהו. אהבה במהותה מתחילה ממני, מעכשיו ומה שיש לי לידי, כל השאר הוא מלאכותי.
מסע החיים הפנטסטי של לוסיה בסופו של דבר מפיל את כולנו, עם היבט נקמני של פחד כתחילת מרד, של בדידות כנקודת נגד הכרחית להערכת החברה.
לוסיה מייצגת מאבק פנטסטי בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו מרגישים לבין מה שאנחנו באמת מרגישים במגרש ההוא הטמון בהמון מנהגים, נסיבות והגנות.
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן שאף אחד לא ישן, ספרו החדש של חואן חוסה מילאס, כאן: