הסיפורים היו, ואני רוצה להאמין שהם עדיין, דרך נפלאה להקים שבט, לגרום לקטנטנים להשתתף באמונות, במיתוסים, בערכים ובנסיבות אחרות מכל הסוגים שמשפיעים על קהילה, אזור, מדינה או אפילו יבשת.
אפריקה היא יבשת מגוונת אך כזו שעדיין מהווה אידיאולוגיה של קבוצות שבטים ב -30 מיליון הקמ"ר שלה. הישג ממש שעד היום הם נותרים
קבוצות אתניות, שבטים וקהילות אבות נתפשות מהמערב כקיבוץ ארכאי, מקורות לקונפליקטים טריטוריאליים. אבל, עמוק בפנים, ניתוח "העולם הראשון" שלנו האם אנחנו לא גרועים אפילו יותר במודרניות שלנו כביכול ובסטנדרטים הכפולים שלנו?
לפעמים אנו יכולים להבין מבחינה רציונלית ערכים שונים של חברות אלה כנכונות, אך הנקודה היא שכדאי לקחת בחשבון שיש עדיין אותם. אני לא מאמין שנוכל להכתיב ולהוביל שבטים מכל סוג שהוא לקראת התאמה טובה לחברותינו שכבר הופשטו כמעט מכל הערכים.
אך בהתמקדות בספר זה של נלסון מנדלה, מרגש לשים כל כך הרבה סיפורים, סיפורים והרפתקאות שחור על גבי לבן מתוך כוונה לשעשע אך גם להעריך את האידיאלים של כל עם, שנועדו לצורתם ולהישרדותם.
ספר מלא באגדות ומוסר לילדים והשתקפות רעיונות רחוקים ככל שיהיו בעלי ערך למבוגרים.
סיכום הספר: נלסון מנדלה אוסף באנתולוגיה מופתית זו את הסיפורים היפים והעתיקים ביותר באפריקה. זהו אוסף המציע חבורת סיפורים חביבים, דוגמאות קטנות של המהות היקרה של אפריקה, שבמקרים רבים הם גם אוניברסליים בגלל הדיוקן שהם יוצרים של אנושיות, בעלי חיים ויצורים פנטסטיים.
"הנה הארנבת," מציין מנדלה בפרולוג, "קיפוד חכם מאוד; הצבוע, שהוא המפסיד מכל הסיפורים; האריה, ראש החיות ומי שנותן להם מתנות; הנחש, המעורר פחד ויחד עם זאת הוא סמל לכוח הריפוי; ישנם גם כישופים שיכולים להביא חוסר מזל או להעניק חופש ... ».
אתה יכול לקנות את הספר סיפורי אפריקה שליאוסף נלסון מנדלה, כאן: