הסופר הדני תומס רידהל, קול חדש מתפתח בספרות השחורה הנורדית (עדיין לא הגיע ל ג'ו נסבו, קמילה לקברג ורבים אחרים...) עם חצי תריסר רומנים מאחוריו, לפני כמה שנים העלה תרחיש אקזוטי, עבור קוראי ארצו, שבאמצעותו ניתן לשבור קלישאות לאומיות של סיפורים באור חלש, במסגרות קפואות שלו. ארץ סקנדינביה.
ואז הוא לקח את הרומן הרביעי שלו לפוארטוונטורה. זה היה הנזיר. סיפור שלמרות שהצליח מאוד בדנמרק, הגיע לספרד עם אותה ויטולה זוכת הרומן הממוקמת במולדת והאמת היא שקצת התרוקן.
לדעתי, הבעיה הייתה יותר בתרגום עצמו, בחוסר ההתאמה של קריצות ומשאבים משפה אחת לאחרת.
כי האמת היא שהסיפור נראה טוב בהתחלה, רק שהוא התקלף בהדרגה כתוצאה מהצרחות שיוחסות יותר למילוליות התרגום ולמחסור במשאבים שבאמצעותם ניתן לנתב מחדש אירוניות ודמויות רטוריות האופייניות למדינה הדנית. .
ובכל זאת בפרק השני הזה נראה כאילו הוחלף המתרגם. כי הקריינות מתקדמת בקצב אחר, באופן טבעי יותר, עם ארהרד, הגיבור המוחלט, שמבין את זה טוב יותר. (שהבחור הוא נהג מונית, מנגן בפסנתר ובסופו של דבר מטפל בעדר עזים אפשר להניח כאפיון מפתיע או גרוטסקה אמיתית, תלוי אם הכוונה הכי אותנטית של המחבר מועברת, או לא)
ברומן זה אנו מכירים היבטים של ארהרד, הנזיר, שבפרק הראשון לא יכולנו אפילו לדמיין. וזה שגורלו של הגיבור היחיד המעדיף אנונימיות יכול להשתנות לעד לאור האירועים המתרחשים בזמן שהוא יוצא למשימה חדשה עם התמקדות מיוחדת בהגירה של אנשים אפריקאים שמחפשים דרכון ב- אי. היישר לאירופה המיוחלת.
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן החסר, ספרו החדש של תומס רידהל, כאן: