הדבר הראשון שחשבתי עליו עם הספר הזה היה הסרט Shutter Island, עם די קפריו כחולה נפש שמתחבא בטירוף שלו כדי לא להתמודד עם המציאות האישית והמשפחתית האכזרית הסובבת אותו.
וזכרתי את הרומן הזה באותה נקודת מודעות מוחלטת למחלת הנפש שלי. קמילו הוא נוירולוג שנכנס לסחרור זנב. הוא מכיר את עצמו חסר התמצאות, חוסר התמצאות, התגלגלות, אלוהים יודע כמה קפלים באישיותו.
אולי פחות או יותר קל להכין אבחון ולשלב תרופות בפסיכיאטריה, אבל מה קורה כשהמטופל הוא הרופא עצמו?
תרופות לרפא אותך ipsum. תרפא את עצמך, דיקטטור, אומר המשפט הלטיני. וזהו מניעו של הרומן הזה עם סממנים גדולים של המציאות הודות למפנה האמיתי שלו.
בזה ספר ההגנות מוצג בפנינו התרחיש קורע הלב של האדם הלא מאוזן, במעבר בין המציאות לבין הפנטזיה הכואבת של טירוף. קמילו היה נוירולוג יוקרתי. עד שיום אחד לקה בהתפרצות ואף נהג באלימות כלפי משפחתו. הבעיה היא שלאבחנה הרשמית לא היה כל קשר למציאות המקרה שלו.
הודאתו הייתה תחילת הטיפול שלו, שלא היה מכוון לחוות דעת רפואיות רשמיות. להתגבר על שפיות ולהילחם נגד כל אבחנה חיצונית, משימה מפרכת שאליה קמילו מתמסר בדרך ההתפתלות המפותלת.
אבל הספר לא רק מדבר על קמילו, אלא גם על נסיבותיו כאיש מקצוע רפואי. הרומן יוצא להצגה של מערכת הבריאות הספרדית, כה מוערכת ויחד עם זאת כל כך תאגידית וסגורה בהזדמנויות רבות מדי.
והרופא יכול לרפא את עצמו, כפי שמציין המשפט הלטיני הטרנסצנדנטי. והסיפור הזה מלמד אותנו כיצד. ההשתקפות האמיתית של הרומן הזה היא המקרה של הנוירולוג דומיגו אסקודרו.
כעת תוכלו לרכוש את הרומן לאס דפנסאס, ספרו האחרון של גבי מרטינז, כאן: