לאחר הסיפור המזעזע של אנטוניו פמפליגה המסופר בספרו בחושךעם 300 ימי השבי שלו בסוריה, אני מגיע עכשיו לספר הזה של עיתונאי אחר מיקל אייסטרן, המתמחה במזרח התיכון ואחראי להעביר אותנו בהרבה פעמים את המורכבויות החברתיות-פוליטיות של מדינות כמו עיראק, איראן, אפגניסטן, פלסטין או לבנון.
בהזדמנות זו המחבר מקרב אותנו לכמה אירועים בעלי רלוונטיות טרנסצנדנלית להתפתחות הנוכחית של המיקוד הבלתי נדלה של עימותים פוליטיים, אתניים ודתיים, מבלי שיוכל להבחין במקרים רבים בסיבה הבסיסית.
בתוך מיזוג הבעיות, התעוררותה של קבוצת המדינה האיסלאמית, שהוקצנה ורצונה לאיחוד של קריטריונים חברתיים, מוסריים ופוליטיים בין כל מדינות האסלאם, הגבירה את הבעיות מאז שחרורה בשנת 2014, עם הקמת גנרל הח'ליפות שבמרכזה במוסול וממנה ניסה הארגון להתבסס כשהכוח המורד סוף סוף עולה לשלטון.
בין השנים 2014 ל -2017, כשהכוחות העיראקיים הצליחו לכבוש מחדש את העיר, היה מיקל אייסטרן בבירת המדינה, בגדאד. ומשם הצליח להתבונן ממקור ראשון בתנועות החברתיות והפוליטיות, ברגשותיהם של תושבי המדינה.
מה שנראה לעורר אופוריה בקרב עם משוחרר היה בעצם רק תעתוע בין הרס, נטישה, מוות וגלות. הח'ליפות המוצהרת על עצמה של המדינה האסלאמית נפלה, אך השחרור לא נתפס כפתרון לאף אחד.
בכל סכסוך, אזרחים הם אלה שבסופו של דבר משקפים תבוסה, מה שיקרה. כי בנוסף, מעבר לכיבוש העיר מוסול, יישובים רבים אחרים עדיין היו בשליטת דאעש, שהעימות איתו רק מתעצם בין הקצינים למורדים, שמנגד ידעו למשוך חדשים כאלו כמו אף אחד אחר. מיומנים משוכנעים במיוחד למטרה.
כעת תוכלו לרכוש את הספר 'אפר הח'ליפות', דיווח עיתונאי נהדר על המציאות במזרח התיכון מאת מיקל אייסטרן, כאן: