מבין כל הזרמים שחצו את אירופה הישנה, אחד המרמזים ביותר הוא הבוהמה, שהפכה לאחת הצורות הראשונות של תרבות נגדית לנוער, כמעט מחוץ למערכת, כפי שקרה מאוחר יותר עם תנועת ההיפים, שבהחלט הייתה לא גילה כלום. חדש. נכון גם שהבוהמה הפריזאית גררה בסופו של דבר כל מיני נבלים מכל הגילאים, אך הייצוג הנוכחי הוא של צעירים חסרי מנוח שנמסרו להתנסות, לנהנתנות הגובלת בניהיליזם.
למרות שהציבה אותה מבחינה היסטורית בפריז כלב שלה, בשבילי מגנום האופוס שלה הוא «התמונה של דוריאן גריי»מאת אוסקר ויילד שייצג בצורה יוצאת דופן את החיים האלה בין צללי הדוניזם, בין חבטות הפילוסופיה של הניסויים, עם אותו נגיעה אחרונה של פנטזיה של אימה שיכולה להיות התעוררות של אותה כניעה של גורל לחיים ללא כללים. סקרן כי העתק אורח חיים הקשור לפריז מאז אמצע המאה התשע עשרה נמצא בקווי רוחב אחרים. אבל אתה רק צריך לקרוא את הספר הזה כדי לוודא שזה כך.
ברומן זה של ניבס גרסיה באוטיסטה אנו טובלים בפריז הבוהמית מנקודות מבט שונות. לחיות אותו באתרו דרך לאון קרבו בשנת 1888, נער מברצלונה שבכוונתו לשנות תיקון מצד אבא, לנוכח חשיפתו לכל מיני סכנות, בסופו של דבר נשלח לפריז שלא ממקד את דאגותיו בסופו של דבר. La douce nuite והמגנטיות שלו הופכים אותו לאחד משלל הגאונים היצירתיים שנעים בין טביעת הצורך ההבעתי שלו לבין מסירותו להתנסות בכל מיני תענוגות וסכנות.
מאת לאון קרבו ועם דימוי הציור (אנו משחזרים את הרעיון של דוריאן גריי) שבו רוחו של לאון נלכדת, על תגליותיו ושל משיכת המכחול האישה החידתית מחוץ לציור זה, אנו מתקדמים יחד עם דמויות חדשות ש להשלים את נקודת הרתיחה של הבוהמה, של אותם ימים של גילוי התרבות כתנועה טרנספורמטיבית.
נראה שסיפורם של לאון והאישה החידתית נעלם בין הלילות הפריזאים של סוף המאה התשע עשרה. ובכל זאת חוט קטן מביא אותו לימינו, עובר דרך קשרים קלים של תחילת המאה העשרים ומגיע לזמן הנוכחי של זוג חברים, שניצלו הפסקת עבודה, לוקחים פרויקט ישן על רומן. סיפור שהחל בימיהם הצעירים יותר, כאשר הציצו בימים ובעיקר בלילות הבוהמה גרמו להם להתלקח בתשוקה המנחה את כולנו בעדות האחרונות של אותם הימים: יצירות יוצריהם ולקראת החלטה מסוג של מסתורין קיומי על האישה שמסתכלת, מחוץ לציור, על מי שציירה היה.
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן האישה מחוץ לקופסה, הספר החדש של נייבס גרסיה באוטיסטה, כאן: