מוות ומה משמעותו עבור אלה שעדיין נשארו. האבל והתחושה שהאובדן הורס את העתיד, מכונן עבר שמקבל מבט של מלנכוליה כואבת, של אידיאליזציה של פרטים פשוטים, מתעלמים, מוערכים בחסר. ליטוף אנקדוטלי שלא ישוב לעולם, חום אנושי, נשיקה... הכל מתחיל לנפח את הדמיוני של העבר האידיאלי.
לנה הייתה מרוצה מג'ונס. נדמה שקל להבין שזה היה המקרה לאור הרגש הטרגי שבו מובילה לנה את עצמה לטרמינו, העיירה שבה תפסה חלק גדול מחייה עד לפרידה הגורלית מאותה מטרידה לנצח.
אפרו של יונה מבקש לצבוע את האפור הסגול של הלבנדר המתפרס על שדות אינסופיים. כל כתם של אבקו שהיה פעם בשר ודם מיועד לצוף בין זרמים כדי להתיישב בתוך ניחוח רך של גירויים רוחניים.
אבל לכל חיים שמסתיימים יש סיפור חי שלא תמיד משתלב בשלל נקודות המבט של אלה שחלקו את נוכחותו של יונה.
ובהיעדרו של האחרון שיכול להעיד להגנתו, יונה עצמו, הסיפור מותאם לפסיפס מוזר של רעיונות שאינם משתלבים בפאזל שלנה חיברה על יונה.
חברים, משפחה, העבר לפני לנה. חייה של ג'ונה נראים לנה לפתע בלתי נתפסים לחלוטין. היא שחלקה את קיומה המלא וכעת מרגישה אובדן של מישהו שלא חייב להיות כפי שחשבה שהיא.
רומן המזמין אותנו להתחשב באינסוף נפש האדם. דרך לנה אנו רואים מה היה ג'ונס, עד שהוא משלים אותו על ידי קונפליקטים תלויים וסודות שעבור לנה נראים לא אמיתיים. אף אחד אינו הפאזל שמישהו אחר עשוי להאמין שהוא חיבר. הנסיבות, הרגעים. אנחנו משתנים, משתנים ואולי רק במקלט של אהבה נוכל איכשהו להסתיר את כל מה שאנחנו גם, לצערנו הרבה...
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן זיכרון הלבנדר, הספר החדש של רייס מונפורט, כאן: