נקרא גם "הגוף". מה של Stephen King והעלילות סביב ילדים או בני נוער הם נושא שחוזר על עצמו. אני לא יודע, נראה כאילו המחבר מחפש הזדהות עם אותה נשמה צעירה שהעסיקה אותנו פעם. רוח פתוחה לפנטזיה או לפחד, גיל המסוגל להעז ועדיין להיות מופתע. מעין מטרה או מטרה מושלמת להרבה מלהקות הדמויות ברומני המלך.
כפי שכבר קרה ברומן הקצר הראשון של הכרך, תקווה, אביב נצחי, מספר טובל אותנו אל העבר שבו מתרחשים האירועים, עם נגיעה זו של העלאת העבר, שתמיד מעוררת ספק לגבי מה נכון ומה מוטרד על ידי הזיכרון.
גורדי לחאנס מספרת לנו על קבוצת ארבעת החברים בני ה -12 שנתקלו בילד מת ביער. הלם מהמציאות הגסה הקיצונית ביותר מסמן את אותה הפקרה דרסטית של תמימות, כמטאפורה מעוותת של מה הם החיים ושל, לפעמים, גילוי מזעזע לא פחות של מציאות העולם שלנו.
רומן שלמרות שהוא מתייחס להיבטים מרושעים בנוגע למקרה של הילד המת, משמש גם כדי לעורר ניגוד מבריק ביחס לאותן חברות ילדות, חתום בדם ומובן כנצחי מנקודת המבט הקצרה של תקופה שנראית אינסופית.
רק ארבעת הנערים יחד יוכלו להתגבר על הגילוי המקאברי ועל הסחף החיוני שלאחר מכן המתחבר למקרה המסוים של כל אחד מהם.
גורדי לצ'נס, שנחשב לרומן אוטוביוגרפי בהיבטים מסוימים של אותה ילדות, הרעיון של הילד המבוגר ומספר האירועים, מייצג את עצמו Stephen King, מה שמוביל אותנו לרעיון של מה זה אומר לבקר שוב בשבילים ישנים שלמרות שהם יכולים להיות מוחשכים לפעמים, תמיד יכלו למצוא מוצא טוב יותר בשנות הילדות, יחד עם כמה חברים המוקדשים למען המשך השמירה קשרים בלתי ניתנים להריסה, לא משנה כמה מפחידים הם עשויים להיות הבעיה.
רומן שמאריך את הרעיון הזה של גישה למעמקי הנפש, שם אפשר למצוא את השינה הקשה, כפי שהיה ברומן הקצר הקודם קיץ השחיתות, האימה אך גם החיוניות המשתוללת של הישרדות, אהבה וידידות.
אתה יכול למצוא את הרומן הקצר סתיו התמימות: הגוף, בכרך ארבע העונות השנייה, כאן: