איך הרגתי את אבי, מאת שרה ג'ראמילו

איך הרגתי את אבי
לחץ על ספר

התחל לקרוא מהמורבידי, משוך את הכותרת ככותרת מקאבית של איזה עיתון מרוחק שאסף את המקרים הרעועים בצד הפרוע של המציאות. בסופו, נגיעה למשוך תשומת לב בין הרעש הרועם. כי קריאה היא מקלט של שלווה או טירוף, אך תמיד רחוקה מרעשי רקע.

אתה, הקורא, הספר והאבא המת. אין עוד, אין רמאות או קרטון או טרומפ ל'אייל שאפשר פעם לשגר בעלילה מה באמת קרה לאותם חיבוקים של אבא שאיבדו לנצח.

מיד הטרגדיה מופנית לערוצים חדשים. אף בת לא הרגה את אביה, מעבר להשראה עצמית לאשמה. אותה אשמה שמסוגלת לגרום לך לחשוב שאתה יכול לעשות משהו לא בסדר, ותנועה אחרת מצידך הייתה יכולה לשנות גורל כל כך מצער. זה של התנופפות הפרפר המסוגל להעיר הוריקן. רק הניפוח כעת הוא מה שנותר בלחישת הקול האבוד.

עם גוון הריאליזם הגולמי שגם הקולומביאני מתייחס אליו באופן קבוע לורה רסטרו, שרה ג'ראמילו מובילה אותנו לחיים שאחרי המוות, לשתיקה כהיעדרות, לבית כמלנכולית, מהיום להיום כהישרדות של האבל.

ניתן לגשת לתרגיל של חידוש הטרגדיה מרמות שונות מאוד. אם זו הטרגדיה שלך ואתה מבצע תרגיל כנה לטיהור רגשותיך, לפעמים אתה מקיא ואחרים בוכים, כשהם מתמודדים עם שממה של אמת כואבת כפי שהיא נכונה ובלתי מקובלת מטבעה.

כשהייתי בן אחת עשרה, פוגע הרג את אבי. הייתי ילדה שלא דמיינה שמשהו כזה יכול לקרות. אבל זה קרה. אני עדיין מתקשה להאמין שבקושי שלושים וחמישה גרם פלדה וגרם אחד של אבק שריפה היו יכולים להרוג משפחה.

עכשיו אתה יכול לקנות את "איך הרגתי את אבי" מאת שרה ג'ראמילו כאן:

איך הרגתי את אבי
לחץ על ספר
5 / 5 - (9 הצבעות)

תגובה אחת על "איך הרגתי את אבי, מאת שרה ג'רמילו"

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.