כאשר אותם טורים מוזרים של אנשים הנוסעים במרחבים בלתי מכבידים מופיעים בטלוויזיה, בין גבולות פיקטיביים המתנשאים כמו חומות פיזיות, אנו מבצעים איזשהו תרגיל הפשטה שאמור למנוע מאיתנו לחשוב על זוועות העניין, ב מעט שאנחנו רחוקים מכל תקופה קודמת שלדעתנו עברה עליה ושופרה בהרבה. או שאולי מדובר בהנחה שיש לפצות את מדינת הרווחה של חלקם באי נוחות של אחרים. משימת ניכור מעניינת שמישהו מצליח להכניס למצפוננו.
ספרים כאלה ברוכים הבאים למערב יש לסמן אותם לפי הצורך. אם המציאות לא תרשים אותנו, אולי הפיקציה תדביק אותנו. זה בוודאי היה הרעיון של הסופר הפקיסטני מוחסין חמיד כשהתחיל לדמיין את סיפור הדמויות שלו נדיה וסעיד.
הם זוג מאוהב שתמונתם האידילית של אהבה בהתהוות מעוותת מהנסיבות שבהן הם חיים. ובכל זאת ההתאהבות הזאת משרתת אותם, ומשרתת את הקורא, לתת נופך אלגורי למציאות האכזרית. אהבה בנסיבות שליליות עוברת מלהיות עניין טרגי, טיעון ספרותי להפוך לתירוץ לנסות למשוך בדמיוננו את אותה מציאות אכזרית שהאובייקטיביות של החדשות לא ממש מגיעה אליה.
וכן, אפשר לומר שהסיפור מסתיים טוב, בינוני. נדיה וסעיד מגיעים לסן פרנסיסקו, צד אחר של העולם ללא הד פצצות או עוצר. אבל הדבר החשוב הוא המסע, האודיסיאה, כל מה שתרצו לקרוא מה זה אומר לנסוע בלי לדעת כמה רחוק, להסתובב בעולם בלי מקום שבו תוכלו לחשוב על חיים הגונים, להתקדם ולהשאיר את מולדתכם מאחור, ו בוודאי לנצח כי אתה הם גנבו אותו.
זכויות הגירה כהצדקה משפטית והגנה מוסרית אחרונה שבה ניתן לכסות את עינינו ...
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן ברוכים הבאים למערב, ספרו החדש של מוחסין חמיד, כאן:
הערה אחת על "ברוכים הבאים למערב, מאת מוחסין חמיד"