שלושת הסרטים הטובים ביותר של טים ברטון

הגילוי שלי של טים ברטון היה הרבה מפגש שמח. גישה שלמה לדמיוני שמיישב את האני הבוגר שלי עם הילד החושד בסחף הריאליסטי שלי בשל הדרישות האופייניות לתסריט החיים. הפנטזיה ניצתת מחדש כמו גחלים בנשיפת זרם טוב. זה תמיד תענוג לגלות שהפנטזיה כמולדת אטריו, או אפילו של כל פקיד דלפק סורר, תמיד שם ומחכה למטיילים חדשים שעוברים שם.

אז לא הכל אבוד יקירי מייקל אנדה. ובזכות חבר'ה כמו טים ברטון, אפילו הפנטסטי מגיע לטריטוריות קולנועיות חדשות שמסוגלות להפתיע אפילו מוח מבוגרים אפור. זה יכול להיות עצם הנוף, אותו משחק של צבעים חיים, הערפילים וההגדרות הקפואות שמעוררות את הקור שממנו לתפוס את העור לא מוגן לקראת ההתקפה הסופית. זה יכול להיות גם, כמובן, ההיסטוריונים של ג'וני דיפ, הפעלת יתר למשחק של עודפים טרגי-קומיים ששובה ילדים ומבוגרים.

כן, זה יכול להיות "רק" הפרטים האלה. אבל זה גם שהוויכוחים הם גם מפל של תחושות, רגשות עסיסיים בין האלגורי, האבסורד והנקודה המטאפורית האחרונה ההיא. תערובת שרק ברטון מסוגל להמיס בין חזיונות ורשמים. טריקים שמפרידים בינינו לבין מוקד הריאליזם הקרוב ביותר לרגלינו כדי להיות מסוגלים לראות אמיתות עמוקות ממעוף הציפור.

סרטי טים ברטון המומלצים ביותר

ביג פיש

זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:

אני חייב להודות שבכל פעם שאני רואה אותה אני בוכה כמו הגפנים. הכנס את הרגש לאותו רעיון אפי של המעבר שלנו בעולם. בשל אי הסכמה ניכרת יותר מדורית בין אב לבן שבסופו של דבר נשברת לאלף רסיסים.

בן, כבר בבגרותו, חוזר הביתה כדי ללוות את אביו בשעותיו האחרונות. וויליאם, הבן, הוא נשוי טרי, הוא גדל כבחור מעשי ואחראי, רחוק מאוד ממה שאביו תמיד היה, שלדעתו חי בפנטזיה מתמשכת, מעט מחוברת לכדור הארץ.

למרגלות מיטתו, בידיעה שהוא נחלש וקרוב למוות, הוא מנסה להשלים עם הסיפורים האבהיים המשתוללים הרגילים. הוא שונא את הדרך הזו להקרין רעיונות על חייו שלו, הוא מרגיש שכל מה שיוצא מפי אביו הוא שקר שמעולם לא הפסיק לספר לו מאז שהיה ילד.

בימים האחרונים של אביו, וויליאם, שנמאס לסבול כל כך הרבה שטויות, עוקב אחר עקבותיו, מנסה לחבר סיפור חיים אמיתי. הוא נוסע במרחבים בהם נע, מתקרב לאנשים מעברו ורואה כיצד הפנטזיות של אביו היו הדרך החיובית והיפה להניח את המעבר שלו בעולם, לחבר מחדש את המציאות בתחום אופטימי וחיובי בכל רגע ולפני כל מצב, עד כמה שזה מצער.

נחשב לנכונות הצעדים שנקט אביו, שהסובייקטיביות שלו עיטרה את אירועי עולמו, הוא ניגש אליו ברגעיו האחרונים בפרספקטיבה מתנשאת וגאולה הרבה יותר.

במהלך הדקות האחרונות יהיה וויליאן עצמו אשר, לבקשת אביו, יספר לו על הרגע בו הוא מתכונן למות. וויליאן מצליח לגשת לאותו מטוס שבו המציאות סובלת. אביו הוא הדג הגדול הזה, הדג הגדול שהוא מוציא מבית החולים מבעד לחלון ולוקח אותו לנהר הסמוך כדי שמימיו יוכלו לעורר אותו ברגעיו האחרונים.

האב מת במיטת בית החולים בחיוך וויליאם, שליווה אותו עד נשימתו האחרונה, מצליח להגיע לאותו עולם שהופך את האפל ביותר לחיים ולצבע. סוף סוף הוא מבין שיש לו את האבא הכי טוב בעולם. הטיעון העגול לכך טים ברטון זורח עם הסצנוגרפיה המפוארת שלו, עם הצבע החיוני, המטריד והקסום הזה ... אם תספוג את הסיפור, הוא יכניס אותך לעומק.

סליפי הולו

זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:

לא יכול להיות אחרת. וושינגטון אירווינג כתב את החשבון הזה לטים ברטון כדי לגלות מאות שנים מאוחר יותר. ההשראה הרומנטית הטהורה ביותר עם אותן תנועות אפלות ראשונות שאחר כך יאכילו נשמות מיוסרות כמו זו של אלן פו. מתייסר יותר מאשר משברון לב מפחדים רוחניים בין חיים למוות.

ג'וני דיפ אחראי להתעמת עם בחור ערוף ראש שתמיד חוזר לסדר עניינים לא גמורים. הוא תופס מחסה בתא מטען עתיק ומנצל את הצללים כדי להימלט מהקללה הרודפת אותו, מנסה לאסוף עוד ועוד נשמות כמנחה לשדים שלו.

אבל דיפ המסכן הוא פשוט שוטר חסר ניסיון שיש לו יותר מדי תקווה. ובמצב הזה, הגיבור שלו מקבל היבט קומי שמקרב אותנו באופן מוזר לצד האנושי של הסיפור, לאותו היבט כמעט ילדותי שמחזיר אותנו לפחדים ישנים מדמויות שחיו מתחת לראשנו, אולי לא בלי ראש אבל עם ידיים קרות ארוכות. כדי לתפוס את הרגליים התמימות שלנו...

סרט מקסים שמשלים עם מנה של רומנטיקה עדכנית יותר, זו של נשיקות ומבטים, שבסופו של דבר מחברת אותנו עם הסיבה הבלתי חשודה לכך שהגבר חסר הראש סובל מהתקפי הכעס הליליים שלו...

מספריים של אדוארדו מנוס

זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:

כנראה הסרט הפופולרי ביותר מבין סרטיו של טים ברטון. אלגוריה נפלאה על ערך הידיים הטעונות ברגש הורי ילד. תחת האפיון של דיפ, שממקם אותו בין פנטומימאי לשחקן קולנוע אילם, אנו מגלים שיש הרבה מילים להעביר את כל מה שצריך, מה שמילים לא מכסות.

אדוארדו עמד להיות כמו האחרים. אביו היה אחראי על הכנת הידיים לסיים את העבודה. כי אדוארדו הוא פינוקיו חדש שגם חי בעולם פנטזיה שבו הכל פנטזיה חוץ מההתנהגויות, החטאים והחטאים של האנשים שמקיפים את אדוארדו בבית על מגדל השמירה.

אכן. אנחנו כבר יודעים שלעולם לא ניתן היה להניח את הידיים על פרקי הידיים שלהן. ואז אדוארדו מתפרנס כמספרה במסת המספריים והלהבים שהיו תלויים ממנו זמנית עד שהגיעו ידיו היקרות שמעולם לא הגיעו... בגורל, אנשים מגלים בסופו של דבר שהחריגה שלו היא מפלצתית. זה קורה כמו כל פוביות קורות, בגלל שכנוע שעובד היטב. מה קרה אחר כך כמעט כולנו יודעים. וביצירה כל כך גדולה אף פעם לא טוב לצפות לפרטים כלשהם. Eduardo Scissorhands פשוט מהנה...

5 / 5 - (9 הצבעות)

5 תגובות על «שלושת הסרטים הטובים ביותר של טים ברטון»

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.