יש אינני יודע איזו תחושה קטלנית בכל סביבה שקטה ושלווה, הרחק מהקהל המטריף. במעין מדבר, בין קקטוסים וצרצרים, אלמר ורוז שורדים עם חמש בנותיהם. החיים פועמים בקצב נינוח, המציאות חולפת עם קצב הזמן הכלוא בין השטח העקר של מישור עצום.
הגעתו של זר בשם ריק, תייר אבוד שמציעים לו מחסה ומנוחה, הופך בסופו של דבר לנקודת מתח קריטית במשפחה. אולי הביקור של ריק אינו מזדמן כפי שהוא נראה, אולי הילד סוף סוף מצא את מבוקשו.
חמש הבנות נמשכות אל הזר, בעוד הוריהן אלמר ורוז מתחילות לחוש שמשהו אחר שהוביל את ריק לשם. זה מוזר כיצד במרחב רחב, עם ריבוי אופקים אפשריים ורחוקים, החיים מצטמצמים עד שהם יוצרים מרחב נחנק.
כי האמת מגיחה כמו מים כהים מבאר שנחפרה בשממה ההיא. כי סביר להניח שהמשפחה המוזרה לא חיה בנפרד מהעולם במקרה. הבעיה היא שהסיבות שהובילו אותם לשם נראו נסתרות לנצח.
באותו אופן שבו קקטוסים מפתחים קוצים במקום עלים כדי למנוע אובדן מים, המשפחה משתלבת עם מערכת הגנה זו. כל דמות מציגה לנו תגובה יוצאת דופן לכמה אירועים חסרי תקדים שצצים בתרחיש רגוע אך כבר מרושע.
ב ספר בית הקקטוסים אנו מגלים שאין מקום לברוח מעצמך, מעסקים לא גמורים, מפחדים ומהחלטות דרמטיות.
כעת תוכלו לרכוש את הספר הבית בין הקקטוסים, הרומן האחרון של פול פן, כאן: