לא שכחנו מה זה להקשיב. אנחנו עדיין יכולים לעשות את זה. אך יותר ויותר, פעולת ההאזנה מאבדת ניואנסים כדי לחכות באי נוחות לתור לפני הדיבור. עם עוד בעיה נוספת: אם מישהו מפריך את הרעיונות שלנו, כל התגובה שלנו, סביר להניח, תהיה סגורה יותר על הגישה שלנו.
מה היה דיאלוג של חרשים למרר הזה סכסוך קטלוני. אולי הקולות של אנשים מורשים, למה שלא תגידו את זה: EQUIDISTANTS יכולים להיות שימושיים יותר מאי פעם. מונח אקוויוויסטנס שהוא לא מעוות כמו שהם רוצים שנחשוב. לבן, שחור או שזה אף פעם לא הפתרון.
סיכום: ארבעה קטאלונים בעלי אישיות ניכרת, סימנים פוליטיים שונים והשפעה ציבורית מוכרת תופסים את הפרק בספר זה. לפני אלה שרואים רק את ההתנגשות או, במקרה הטוב, את הוויכוח המשתולל האפשרי, ג'וזף בורל, פרנצ'סק דה קארראס, חואן-חוזה לופס ברניול וג'וזפ פיקה-ששאלו את הפסוק הראשון של האודה הידועה עבור מאת ג'ואן מראגל - הם מהמרים על הקשבה ליריב, משכנעים, מוצאים דרכי הבנה והסכמה במקום להמשיך כפי שאנחנו, בלולאה מתישה של מתח הדדי וחוסר אמון.
עם שלווה ורוח בונה, ולנוכח הוויכוח הטריטוריאלי המתוח בספרד, הוא הימור מנומק ומתועד לפתוח ערוץ פורה לרצון לדיאלוג ואיחוד של רוב הספרדים, כולל קטלאנים רבים. המסר הבסיסי ברור: פרידה אינה התשובה לחוסר ההסכמה שכיכבה, כמעט מונופול, את הסצנה הפוליטית בקטלוניה בשנים האחרונות. בשלב זה הימור על הבנה ודחיית התנתקות כבלתי נמנע עשוי להיות אתגר שנראה כמעט בלתי אפשרי, אך עבור כותבי הספר הזה, עם רצון פוליטי, ניתן לבנות מחדש אפילו גשרים שבורים.
כעת תוכלו לרכוש את הספר האזינו, קטלוניה. האזינו לספרד, ספרם החדש של המחברים יוסף בורל (Josep Borrell), פרנצ'סק דה קארראס, חואן חוסה לופז בורניול וג'וזפ פיקה, כאן: