עם אותה ויטולה של אותנטיות כה ראויה לשבח היום ומבדילה את הכותבים המשרתים את כרוניקה של ימינו מתוך כוונה להתעלות מהאוונגרד, דוד Foenkinos משקיף על המרפסת של החידושים עם זה רומן רומנטיקה הפך לתהום קיומית, בפתיחה לבהירות החיים המסנוורת ללא מצנח.
וזה כאשר סופרים כמו פונקינוס או Houellebecq הם חוזרים לחלון הראווה הספרותי (באופן מוזר שניהם צרפתיים, שונים בעליל בעלילה אך דומים ברעיון הספרות כחיפוש בצורה וחומר מכל אחד הז'אנרים שהם מתמודדים איתם) תמיד ידוע שיש כאן סיפור חדש להישאר, להפוך בשלב מסוים להתייחסות קלאסית של ימינו.
אחיות היא אותה עלילה אנושית חדשה בכלבת של פונקינוס המעמתת אותנו מול שולי החיים כשהיא מקרבת אותנו לפחד האולטימטיבי שלה, שהתחפש להיעדר או אובדן אינו אלא הסוף או המוות.
מישהי כמו מתילדה גם יודעת זאת היטב, מורה לספרות שמתחילה לכתוב את הטרגדיה שלה, ושדבוקה ברגשות של שלום אחים שאי אפשר לעמוד בפניה, לא מסוגלת להחזיר את חייה ללא הרעש האופייני למישהו שמרגיש עקור.
תקציר: מהיום למחר האושר של מתילדה קורס כאשר אטיין מכריז "אני עוזב את הדירה". אני לא אעזוב אותך". אבל מתילדה, פרופסור לספרות (באותו הרגע היא מגלה חינוך סנטימנטלי מפלובר לתלמידיו), הוא מבין את נוראות הביטוי.
איך ייתכן שהגבר הזה שהיא אהבה בטירוף במשך חמש שנים כבר לא אוהב אותה? איך לא לשקוע מול חלל פתאומי ובלתי מקובל? איזה עתיד מחכה לכם? היא הרוסה לאחותה אגתה להכניס אותה לדירה הקטנה שהיא חולקת עם בעלה פרדריק ובתם לילי.
בהדרגה מתחילים להישזר קשרים חדשים ובלתי חשודים לחיק המשפחה החדש הזה שבו כולם נאבקים למצוא איזון. מעט מאוד ייקח עד שהכל יתהפך, כי מתילדה חושפת אישיות חדשה, מסוכנת ככל שהיא בלתי צפויה.
ואתה יכול לקנות את הרומן "שתי אחיות", ספרו של דיוויד פונקינוס, כאן: