אני אוהב לאבד את עצמי באחת מאותן יצירות המתרחשות בנאציזם, או במלחמת העולם השנייה, או בתקופה הנוראה שלאחר המלחמה עם אותה רוח ניצחון סותרת בתוך האומללות הרווחת.
במקרה של ספר לילה טוב חלומות מתוקים אנחנו נוסעים לימים שאחרי ניצחון בעלות הברית. אנחנו עוברים לברנו, העיר של ג'ירי קרטוכוויל אחת הערים הצ'כוסלובקיות המשולבות ביותר בהתפשטות הרייך השלישי ואשר ממשיכה לסבול, לאחר ניצחון בעלות הברית, מתנועות מערערות יציבות השואפות להחזיר את חירותם של תושביה.
באותו יום של השחרור, 30 באפריל 1945, קונסטנטין מתכוון לבצע את משימת השגת פניצילין עבור בית ההבראה הנרקב שבו הוא משמש להציל חיים ולשחרר אחרים על פי קריטריונים הכרחיים של היעדר אמצעים ותרופות.
קונסטנטין עובר בעיר ברנו, שם ה-SS עדיין מבצע בכעס את מעצרי הסיכום האחרונים שלו.
בשלב מסוים של הרומן, העלילה מתחילה לצלול לתוך פנטזיה, פיקציה מפתיעה שעפה על המציאות האכזרית השלטת כדי להביא קסם בלתי אפשרי על האירועים ההרסניים. סיפור האירועים מתחיל לספוג הומור סוריאליסטי, מבלי לנטוש את תחושת הרעידות והשבריריות של החיים, פנטזיה חומצית, כמעט הזויה, עושה את דרכה דרך דמות יסוד: הנרי שטיינמן.
הדמות הזו, כפי שהופיעה מטביעת חותמו של מחבר מיושן בסיפורו הקודר, מביאה את הפרספקטיבה הרעננה הזו, כמעט עטופה בילדות. כאילו האדם יכול לחסות מאסון ורוע באמצעות צפייה חלומית לחלוטין באירועים.
קראתי בתקציר הספר בוודאות התייחסויות לקפקא, ויכול להיות שכן, שג'ירי קרטוצ'וויל שואבת מאותו סוריאליזם כדי להעביר אותנו דרך העובדה הסוריאליסטית מכולן: מלחמה, רעב ומוות.
אתה יכול לקנות את הספר לילה טוב חלומות מתוקים, הרומן האחרון של Jiri Kratochvil, כאן: