המשבר הכלכלי ומשבר הערכים המקביל שאין להכחישו הוא כבר סיפור מקהלי. מיקרוקוסמוס של קולות מושתקים בתוך סטטיסטיקה קרה. נתונים ועוד נתונים מבושלים בנוחות לגאווה של אינטרסים כלכליים ומחאאים פוליטיים מכל הסוגים.
נשיקות על לחם הופכות לאוסף חיים יפהפה מאותו מקהלה של המאה העשרים ואחת. ואני אומר לקט יפה, כי בעצם העבודה הזו בולטת לאנושיות שבה Almudena Grandes מסוגל להעניק כל כך הרבה דמויות ראשיות. אנושיות שאבדה בין כל כך הרבה חיות רציונאליות שתופסות את התחומים הגבוהים ביותר של כל כוח.
הספרות היא רמקול שיכול לזוז ושמצליח להחזיר משהו של אנושיות בין כל כך הרבה פוסט-אמת, כל כך הרבה אופמיזם וכל כך הרבה ציניות של אלה שמכוונים אותנו. לאחרונה קראתי שהוא נועד לחסל את נושא הספרות האוניברסלית. זה חייב להיות טוב יותר כך להמשיך את השרשרת לקראת ניכור.
כל עוד נוכל ליהנות מסופרים טובים תהיה קצת תקווה (פיראטיות דרך. הכל חדשות טובות, אתם מבינים). כי ברומנים כאלה אנו לומדים להרגיש את מה שהם מלמדים אותנו לשכוח. אמפתיה היא ערך במיתון, השתתפות רגשית שיש למחוק מנשמותינו (אולי הם יחייבו עליה את כל מי שרוצה לשמור עליה).
שכונה ממעמד הביניים היא המיקרוקוסמוס המדובר שדרכו מחליק הסיפור הזה. עלילה הנעת בין תרחישים שהעיטור שלהם תמיד לבוש בחיוניות מול מצוקות, עם תקווה בתוך ייאוש. מניות שבירות בסביבה עוינת המתמודדות עם נסיבות מצערות ככל שניתן ברוב המקרים, שבהן רק מחוות, פרטים מוצאים צד ידידותי של החיים.
מי יודע?. אולי לדמויות בסיפור הזה יש מזל במובן העמוק יותר. למזלי היכולת להכיר את ההיבטים האותנטיים ביותר של החיים, שהתפרקו בתחומים גבוהים אחרים. רק אנשים השומרים על האנושיות שלהם יכולים להמשיך ולתמוך ולהמשיך לאהוב, דווקא משום שהם מעריכים את האדם יותר, מכיוון שהם מכירים מרירות, בדידות וחוסר מזל ממקור ראשון.
עכשיו אתה יכול לקנות Los besos en el pan, הרומן האחרון מאת Almudena Grandes, פה: