כתיבת רומני מדע בדיוני עם נקודה פמיניסטית מובהקת הופכת נפוצה ופורייה מאוד. מקרים מאוד אחרונים כמו הכח נעמי אלדרמן, הם מעידים. Stephen King הוא רצה להצטרף לזרם כדי לתרום רבות וטובות לרעיון.
פרויקט הורה-ילד צריך להיות מאתגר ביותר. העמדת פנים לכתוב ספר בארבע ידיים תחת הנחת היסוד הזו חייבת להיות נקודה קסומה שבה הורים וצאצאים חולקים הצעה דמיונית וסיפורית. למרות שכמובן ההתכתשויות האופייניות תמיד יופיעו ברגעים קריטיים. ללא ספק, סיעור מוחות שכדאי לראות.
וכבני משפחה, Stephen King ואוון קינג מציבים סיטואציה מקורית, דיסטופיה ייחודית ביותר. משהו או מישהו גורמים לכך שכל אישה, פעם אחת שנתגברה על ידי השינה, לכודה בסוג של כישוף, כישוף המצויד על ידי יצורים מחוץ לעולם הזה ונראה שהם נחושים לסיים את הציוויליזציה שלנו בצורה מרושעת, בלי כיבוש כזה לא תוכל להתעמת עם דבר של מה שהבן אדם יודע עד עכשיו.
אין כלי נשק אפשריים שיכולים לעצור השמדה עקיפה. נשים חולמות וחומקות לחלוטין מהעולם הזה, מוגנות מבחוץ על ידי פקעת או חרצית.
אבל ככל שהסיפור מתקדם, עולות כל כך הרבה שאלות מטרידות.
האם זו השמדה או בריחה של אישה לעולמות אחרים?
איווי היא האישה הידועה היחידה שלא משתתפת בשינוי הזה. היא יכולה להחזיק את התשובות וכולם רוצים לגרום לה לירוק את האמת שלה, בין אם זו יכולת לא מודעת או בגלל שהיא בדיוק המנצחת של אותה מוטציה מקאברית של נשים...
בלי נשים, העולם, העולם שלנו, הציוויליזציה שלנו מתחילה להפוך למרחב חסר צירים שבו האלימות משתוללת.
ומאחורי הפנטזיה יש הרבה הרהור אקזיסטנציאליסטי, משקל הנגד ההכרחי כדי שהדילמות הנוכחיות סביב הפמיניזם ואפילו המערכת החברתית שלנו יצוצו במסגרת גישת המדע הבדיוני.
אחת המעלות הגדולות של Stephen King זוהי היכולת שלהם להציג מצבים ורגשות הפוכים לחלוטין. בעולם מתכלה, סצנות של רוך זוהרות כמו כוכבי ענק בשמים שחורים.
עולם חדש ניתן לראות משני צידי הגולם. נשים מוצאות בחלומות אלה גן עדן חדש בעוד גברים מנווטים בין בלבול לייאוש. הסיבה האולטימטיבית לתוכנית היא משהו שגולש לכל סצנה ולבסוף מתפוצץ על הקורא עם משקל התמונות האפלות והיפות ביותר, עם אותו משקל על התודעה של מי שאנחנו.
כאשר Stephen King (בואו נשכח משיתוף הפעולה של בנו אוון קינג ברומן הזה, שאני לא יודע באילו ניואנסים אפשר לגלות אותו) הוא מתחיל לכתוב רומן מקהלה, כל דמות בסופו של דבר לוקחת תפקיד ראשי המבוסס על אבל המסחרר תיאור שפותח באורח פלא של הנפש שלך ושל הנסיבות שלך.
לפיכך, כשאנחנו נכנסים לקמח, כניעה לפרק חדש מביאה את העונג הזה לשחזר את הגיבורים המוחלטים של העלילה. כי באלמוגים, קינג מייצר כוורת מובנית בכל התאים כמו עמודים בסיסיים, פסיפס חיוני מכל אחד מחלקיו.
לגבי היבט הדיסטופיה הפמיניסטית הקושרת את הסיפור הזה עם היבטים של "סיפורה של שפחה" מאת מרגרט אטווד, אנו חוזרים לאותו טעם לוואי של תוצאה היפרבולית של העבירה ההיסטורית נגד נשים. ובהגזמה אנו מסתכלים על מציאות קשה, היבטים שעדיין לא הביסו את המאצ'יסמו.
מבלי לדעת מי זאת איווי בלאק, אנחנו מגלים איך הכל קורה סביבה, בהופעתה. מהעולם המוזר של הגעתה, איווי מתבטאת באלימות שנעשתה בצדק, בשפתה המחברת אותנו עם קיום כפול של ה"אישה" הזו במישור הזה ובמישור אחר שעדיין חומק מאיתנו, אבל צריך לראות יקום טבעי מעבר לעץ ענק הנראה רק להם.
כמו תמיד, בפנטזיה המלאה המוכנסת בהשתקפות של עולמנו האמיתי אנו מגלים את העיוות שעומד מולנו חצי מהדילמה העלילתית עצמה חצי מכל רקע אחר, במקרה הזה הדיכוטומיה בין יקומים נשי-זכרי, אולי מוגזמת על ידי Stephen King כדי להצדיק את התלונה שגרמה להתעוררות הזו של איווי ושל העולם החדש כהצעה נכונה לכולם.
כי בסופו של דבר זה על זה. בחלום שמגיע כמעט לכל הנשים בעולמנו, ההתעוררות שלהן מובילה אותן למקום חדש, למקום שלהן נקי מתוקפנות גברית. העולם החדש הוא גן עדן שבו אמהות יכולות אולי לגדל את ילדיהן עם מושגים חדשים של שוויון, אבל הקשרים עדיין מושכים.
בזמן שהם ישנים (תיזהר, אל תיגע בהם או תנסה להעיר אותם!) ויגיעו למרחב החדש שמעבר לעץ הענק, הגברים יכינו את המלחמה המסוימת שלהם. העולם מסתבך לכאוס והעיירה הקטנה דולינג מנצלת את ההזדמנות היחידה לתקן הכל. כי יש את איווי, נעולה בתא ומוקמה כ"אדם" היחיד המסוגל לנהל את המצב.
יפהפיות שינה מתקיימות יחד משני הצדדים. בעולם העתיק, נכנעים לשנתם מתחת לכריסליס שלהם, מאוים על ידי אדם, נטוש לראות אותה מתחת לאותו גולם שמחזיק אותה מחכה להפוך אותה לפרפר לילי, במידת הצורך.
אולי הם לא היו צריכים לחזור או אולי לא כולם, לפחות. אולי הטבע של איווי מוברש קלות מדי אבל אולי זה הכרחי כי איווי עצמה לא רוצה לחשוף את מהות המסע שלה לצד הזה.
בינתיים, האיש משחרר עימות ומלחמה. עם תפקיד מהותי של קלינט (שאיננו הגיבור), הפסיכיאטר המיר את דתו למגן של איווי למען התאוששות הנורמליות, אנו מתקרבים לסופו שאיננו יודעים הכל.
וכשאנחנו מסיימים את הספר, בצורה משביעת רצון, אנחנו מגלים שלא ידענו כל כך הרבה על עיקר העניין. Stephen King הוא מפזר את הסוף כמו כל כך הרבה פעמים בעבר, עם זרקורים מפוזרים, עובר מגיבור אחד למשנהו, מפרק את ההשלכות, מפצל את הסוף למנות שנהנים מהן בהנאה.
אולי החסד טמון בכך, כמו שמכר תמיד אומר לי "אתה לא רוצה לדעת הכל". הנקודה היא שאווי איננה ואף אחד לא יודע אם היא תחזור שוב בזמן כלשהו בעתיד. כי למרות הפחד והמלחמה הממשמשת ובאה כשכל הנשים בעולם נרדמו, יכול להיות שהגבר לא למד את הלקח כל כך הרבה.
עכשיו אתה יכול לקנות את הרומן יפהפיות שינה, הספר החדש של Stephen King, פה:
